שתיקת השרים בפרשת ברדוגו – פרקטיקה של משפחות פשע

רקע

בעקבות שיחות שהתקיימו בין מספר שרים לבין יועץ ראש הממשלה, יעקב ברדוגו, עולה חשש לסחיטה. שרים מהליכוד, בהם שר התקשורת שלמה קרעי, שר המשפטים יריב לוין ושר התרבות והספורט מיקי זוהר, מסרבים להגיע למשטרה על מנת למסור עדויות בעניין.

הסיבות לסירוב

קרעי התבטא כי "השטויות של ברדוגו הן עניין ציבורי, לא פלילי", והביע חשש שמדובר בניסיון ליצור קמפיין נגד הממשלה. הוא ציין כי הביקורת שהופנתה כלפי ברדוגו נובעת מאלימות מילולית, אך טען כי מדובר בסוגיות פוליטיות ולא פליליות.

ההשלכות החוקיות

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מזהירה כי נדרשת חקירה כדי להבין את ההקשר בין השיח הפנימי לבין חשדות לשחיתות פלילית. לאחרונה נפתחו חקירות נגד דמויות ציבוריות אחרות בעדויות דומות, מה שמחייב את השרים לשתף פעולה עם החקירה. ללא תלונה מפורטת, שניתן יהיה לבסס עליה חקירה, התהליך עלול להתעכב.

עיוותי חקירה קודמים

בחזרה לשנים קודמות, ישנן דוגמאות כמו המקרה של אברהם הירשזון, אשר טען לאיומים אך נמנע מהגשת תלונה רשמית, דבר שהוביל להעמדתו לדין. דוגמה נוספת היא המקרה של הנשיא לשעבר משה קצב, שגם נגדו הוגשה תלונה שהובילה לחקירה פלילית.

הכישלון האנושי

למעשה, באירוע הנוכחי השרים יוצרים סתירה בין היותם ציבוריים לבין עמידתם מול רשויות האכיפה. לדברי המומחים, החשש שמהם יוגשו נגד השרים תלונות עתידיות על סחיטה או איומים הוא מהותי. עם זאת, כעת עליהם להידרש לשאול את עצמם מהו האינטרס האמיתי בדרך בה בחרו לפעול, בהחלטה זהה להחלטות של ארגוני פשע.

סיכום

בשעה שהחוק המפעיל את ישראל מחייב פתיחת חקירה, מה שנדרש הוא שיתוף פעולה מהצדדים המעורבים. אולם, המגבלות שהציבו לעצמם השרים עשויות לפגוע בהליך החוקי, ולא להותיר ברירה אלא להפעיל אמצעים נוספים על מנת להבטיח את השמירה על שלטון החוק