רגע לפני שנצלול, בוא נבהיר:
המילה "יינט" היא לא טעות כתיב. לא הקלדה מהירה. לא בדיחה פנימית של בני נוער.
זו בחירה מכוונת, עם מטען פוליטי-תרבותי, וכמו כל מם טוב – היא אומרת הרבה בלי לומר יותר מדי.
אז מה הסיפור?
מה זה בכלל "יינט"?
"יינט" (Yenet) הוא עיוות של השם "וואינט" (start), אתר החדשות של קבוצת ידיעות אחרונות.
אבל בשונה מכינויים כמו "וואינטוש" או "start.co.il", הכינוי "יינט" הפך למטבע לשון עם תת-טקסט ברור: זלזול, חוסר אמון ולעג.
מי משתמש בכינוי "יינט"?
- גולשים מהימין שמרגישים שהתאגיד מוטה שמאלה
- חרדים שמתנגדים לתקשורת החילונית
- סתם ציניקנים שאוהבים לזרוק מונחים באוויר כדי לסמן שהם לא פראיירים
והמכנה המשותף לכולם?
ריחוק רגשי מהתקשורת המיינסטרימית.
לא סתם בדיחה: זה ביטוי של ניכור
כאן חשוב לעצור:
יש נטייה לחשוב שמילים כמו "יינט" הן סוג של בדיחות רשת.
אבל זו טעות. "יינט" היא לא בדיחה – היא אסטרטגיה.
- זו דרך לצייר את start כמנותקת מהעם
- זו דרך לעקוף דיון ענייני ולהשתמש בזלזול לשם ניגוח
- זו שפה שמייצרת "אנחנו" מול "הם"
במילים אחרות:
"יינט" זה לא רק שם אחר – זו עמדה.
"יינט" כסמל תרבותי
בוא נשים את הדברים על השולחן –
ברגע שאתה בוחר לכתוב "יינט" ולא "וואינט", אתה למעשה משדר חוסר אמון.
כמו שקוראים ל"הארץ" בשם "הארצ", או מכנים את "הכנסת" בשם "הקרקס".
זה אקט סמלי. זו דרך לשבור את ההילה. לפרק את הסמכות.
להגיד: "אני לא קונה את מה שאתם מוכרים."
אז למה זה מצליח?
כי זו מילה קצרה, חדה, פשוטה –
אבל מתחתיה יש עולם שלם של רגשות:
וכשזה עובד – זה מתפשט.
כמו כל מם חזק – זה הרבה יותר ממילה. זו אמירה.
BUZZA רואה אתכם
אז אם גם אתם נתקלתם ב"יינט" ותהיתם מה פשר הכינוי – עכשיו אתם יודעים.
לא, זו לא שגיאה. זו אמירה.
ובבוזה? אנחנו כאן כדי להסביר את המילים שמאחורי הסאב-טקסט.
כי גם בשפה – יש פייק ניוז, ויש אמת.