הדרך הקצרה מביביסט לקפלניסט

הבלגן סביב מינוי ראש השב"כ

בשבועות האחרונים, הדמוקרטיה הישראלית עומדת בפני סערה חדשה בעקבות מינויו המיועד של אלוף (במיל') אלי שרביט לראש השב"כ. המינוי, שנראה בתחילה כהזדמנות להביא שינויים משמעותיים בארגון, הפך במהרה לנושא שנוי במחלוקת. מתברר כי לא רק שמדובר במינוי קרדינלי, אלא גם בנושא שמעורר סערה חברתית ופוליטית.

מינוי עם ניגוד אינטרסים

אחד ההיבטים המרכזיים שצפים הוא ניגוד האינטרסים לכאורה של שרביט. מיד לאחר המינוי, החלה להתבצע בדיקה מעמיקה על עברו הקצר של שרביט בעולם הפוליטי, ונתגלו זיקותיו לראש הממשלה ולתנועות פוליטיות. כאשר מתווספת לכך הבלבול הניכר סביב עמדותיו כלפי הרפורמות המשפטיות, התהפכו השאלות בנוגע כשירותו לתפקיד.

יש נטייה להפיל את הכישלון על טראמפ

עם עליית השיח הציבורי, יש המאשימים את ממשל טראמפ וגורמים אמריקאיים אחרים כאחראים למצב הנוכחי. יש מי שסבורים כי ישראל נראית כפופוליזם אמריקאי, שבו החלטות מדריכות את מינויי השלטון.

ניסיון ההצלה מתבצע

שירותו הצבאי של שרביט, שנמשך 36 שנים, כולל תקופה ארוכה שבו שימש כמפקד חיל הים והוביל את המאבק מול איראן. עם זאת, יש המעלים שאלות מהותיות על יכולתו להצליח בתפקיד ראש השב"כ, במיוחד כאשר רצפים כושלים כמו זה שקרה ב-7 באוקטובר עדיין מרחפים על פני השיח הציבורי.

מובילים עם עמוד שדרה

במערכת הביטחונית שמסביב, נשמעת הביקורת על הממשק שהציג נתניהו בהתנהלותו לאורך האירועים. שני קצינים מצטיינים אחרים במערכת, יחד עם הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, עשויים לשמש כקו הגנה על הציבור שעשוי להתנגד לצעדים של הממשלה.

המהות מאחורי הבחירה

למרות כל הקשיים והספקות, שרביט מציב אתגר לחוקרים וליועצים כאחד. האם יוכל לחולל שינוי אמיתי בארגון שצלל לעמקי הכישלון? על אחדים להקפיץ את המערכת המיועדת לחדש, לאור הכישלונות הקודמים? העתיד יוכיח.

מינויו של שרביט ניכר לא רק במערכת הפוליטית אלא גם בקרב הציבור, השואל את עצמו האם השב"כ יכול להיות בעמדה להיכשל פעם נוספת ועוד הפעם בזירה המורכבת הזו