חוקרי נאס"א גילו נזקים מבניים בעצמות של עכברים בחלל

ממצאי מחקר חדש על השפעת מיקרו-כבידה

חוקרי נאס"א מצאו כי עכברים ששוהים 37 ימים בתנאים של מיקרו-כבידה בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) חווים נזקים מבניים משמעותיים בעצמותיהם, בעיקר בעצמות הירך. במהלך המחקר, המתמקד באותן עצמות נושאות משקל, נמצא כי נגרמים חללים פנימיים בקצוות העצמות, במיוחד באזורים סביב מפרקי הירך והברך.

ממצאים עיקריים

המחקר חשף כי מיקרו-כבידה משפיעה בעיקר על העצמות נושאות המשקל, בעוד שהעצמות שאינן נושאות משקל, כמו חוליות עמוד השדרה, נותרו ברובן ללא פגע. רוקמני קהיל, המהנדסת הביולוגית שהובילה את המחקר, ציינה כי "במיקרו-כבידה, עצמות שבדרך כלל נושאות משקל עשויות להראות הידרדרות מכיוון שהן אינן נתונות ללחץ מספיק ואינן בשימוש".

למרות הנזק הפנימי, צפיפות העצם החיצונית של העכברים נשמרה, מה שמעיד כי נזק זה לא נגרם מחשיפה לקרינה. החוקרים קבעו כי "מנגנון של פריקת עומס מכני הוא הגורם העיקרי לאובדן עצם", והסבירו כי אם נזק היה נגרם על ידי קרינה או גורם מערכתי, היה צפוי למצוא אותו באזורים רחבים יותר בשילד.

השפעה על אסטרונאוטים

נמצא כי גם אסטרונאוטים אנושיים סובלים מאובדן מסת עצם וצפיפות במהלך שהותם בתחנת החלל. על פי מחקרים קודמים, אסטרונאוטים יכולים לאבד עד 1% או יותר מצפיפות העצם בחודש, ואילו בשהיות של שישה חודשים יש יצירת אובדן של עד 10% ממסת העצם, דבר שמסכן את בריאותם לאחר החזרה לכדור הארץ. חלק מהאובדן עשוי לא להשתקם כלל.

קידום פתרונות לשימור מסת העצם

במיוחד לקראת משימות עתידיות למאדים, אובדן עצם עשוי להוות סיכון משמעותי. מומחים מציעים כי מכשירים המדמים כבידה עשויים לסייע במתן פתרונות למניעת הידרדרות צפיפות העצם. נאס"א בוחנת פתרונות כמו הליכונים עם רתמות, כמו גם מערכות התנגדות מכניות, במטרה להאט את אובדן מסת העצם במשימות ממושכות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו