המעבר לעזה, המנהרות – והשחרור: "אברה לא מספר, אבל רואים שעבר דברים קשים"

שיח ציבורי סביב חטופים

בשנתיים האחרונות עבר השיח הציבורי סביב סוגיית החטופים בישראל שינוי דרמטי. גיל אליאס, בן דודו של אברה מנגיסטו, ששהה בשבי בעזה במשך שנים, מעיד על ההתמודדות האישית שלו עם המצב. אליאס מספר: "כשהיה מדובר על כמה חשוב לסגור מעגל, וכמה משמעותי זה שיש קבר לעלות אליו, זה כל הזמן פגש אותי. אני יודע מה זה חוסר ודאות".

העבר האישי של גיל אליאס

במהלך ילדותו, אליאס איבד שלושה מאחיו במסע העלייה מאתיופיה לישראל דרך סודן. "יצאנו שישה אחים והגענו שלושה", הוא מתאר. "עד היום אנחנו לא יודעים איפה הם קבורים". הוא מדגיש את הקושי הנפשי שמתלווה למצב בו אין מקום להניח זכרון.

חידוש השיח הציבורי

אליאס מציין כי עד ה-7 באוקטובר האחרון, נושא החטופים לא היה בשיח הציבורי. "אחרי גלעד שליט, נוצר סביב הנושא דממת אלחוט", הוא מסביר. לאחרונה, בעקבות התמורות בשיח הציבורי, הוא מרגיש שינוי: "אנשים ניגשו אליי בכיכר וביקשו סליחה. הם התעוררו להבין מה זה לחיות באי-ודאות כזו".

סיפורו האישי של אברה מנגיסטו

אברה, שנחטף כשהיה בן 28, שב לישראל אך עדיין נמצא בתהליך שיקום. אליאס מבקר אותו כל מספר שבועות, ומציין כי אברה מתמודד עם קשיים רבים של חזרה למציאות. "הוא לא מדבר על מה שעבר, אך בהתנהגות שלו רואים שהוא עבר דברים קשים".

הפערים החברתיים

הפערים בין החיים של אברה לפני החטיפה והחיים שלאחר מכן ברורים לו, והוא מדבר על הקשיים הקשורים לחידוש הקשרים עם החברה הישראלית. "הכול השתנה – טכנולוגיה, תרבות, סגנון חיים", הוא אומר.

נושאים רחבים יותר

אליאס מסביר כי סיפורו של אברה הוא חלק מתופעה רחבה יותר של אלימות משטרתית ופרופיילינג בישראל. הוא מציין את המאבק הנמשך של בני העדה למען זכויותיהם. "לבני העדה שלנו אין את הפריבילגיה לא להיאבק", הוא אומר.

מאבק ועייפות

בעקבות העשייה סביב אברה, הוא מרגיש עייף. "התעייפתי. יותר מעשר שנים סביב אברה, זה גזל ממני כמעט הכל", הוא משתף, ומוסיף כי הוא מקווה לעתיד טוב יותר על אף הקשיים.

אופטימיות לעתיד

לסיום, אליאס מביע אופטימיות: "באתיופיה היה לנו הכל. לא עלינו כי היה רע, עלינו בגלל ציונות. אנחנו משלמים מחיר כבד, אבל יש תקווה