אגאם ברגר על הפסח בשבי: 'כשראיתי את ההגדה של לירי, בכיתי'

חוויות בשבי

אגאם ברגר, שעברה שנה שלמה בשבי בעזה, נזכרת בזיכרונות מהחג והחיבור שלה עם חברתה לירי אלבג, הכינו יחד הגדה לא פסח בעצמם. בראיון למגזין "דרך אמונה" של כפר חב"ד, סיפרה אגאם: "לירי, שהייתה עמי רוב הזמן בשבי, החליטה להפתיע אותי והכינה מעין הגדה עם איורים. היא לקחה דפים ממחברת שהייתה בדירה שבה הוחזקנו בעזה, וציירה ציורים של פסח בעיקר. היא הסתירה זאת ממני כדי שזאת תהיה הפתעה, ובערב הסדר היא נתנה לי אותה. אני זוכרת שכשהסתכלתי על ההגדה שהיא הכינה, פשוט בכיתי."

חג הפסח בשבי

אגאם שיתפה כי עשו כמיטב יכולתם להפוך את החג למאכל: "לירי לקחה רצועת נייר כסף שהייתה בבית ושמה אותה על השולחן. הנחנו מפיות וניסינו לוודא שיהיה קצת יותר אוכל מהרגיל. בביתנו אוכלים קטניות בפסח, אז אכלנו אורז."

אחרי ארוחת החג, הם עברו על החוברת של לירי: "קשה היה לנו לברך. אני חושבת שהיו לנו רק מעט חרוסת, שהצלחנו להכין מתמרים. אני זוכרת ששמנו כיסא לאליהו הנביא בצד החדר. באופן כללי, זה היה חודש שבו היו מעט יותר ירקות, אז עשינו סלט, תפוחי אדמה. מה שאפשר."

אמונה וחוסן פנימי

אגאם הדגישה כי האמונה שלה הייתה זו שהחזיקה אותה במהלך השבי: "הרגשתי שהקב"ה שומר עלי. תחשבי על יום כמו 7 באוקטובר. ירו לעברי ונותרתי בחיים. אפילו לפני זה, מדברתי עם הקב"ה, אבל ביום התקפה זה היה הרבה יותר. כשאני הייתי במקלט, הדבר היחיד שאמרתי היה 'שמע ישראל'."

עוד סיפרה על האמונה שלה גם במהלך התקופה המתמשכת: "בהתחלה, חשבתי שזה ייגמר בתוך מספר ימים ואחזור הביתה. לא חשבתי אז שזה יימשך יותר משנה. במהלך התקופה היו רגעים שבהם, כשלעצמו, רוחנו ירדה. אבל זה לא פגע באמונתנו שהקב"ה שומר עלינו."

חג הסוכות והתקוות לעתיד

אגאם נזכרת גם בחג הסוכות: "מבעוד מועד, הכנו קישוטים בחדר. לירי לקחה דפים ויצרה מעין שרשרת של מעגלים, ואני הכנתי שלט שאומר 'חג שמח' ותלינו אותו. המחבלים לא הבינו מה אנחנו עושות."

לשאלה כיצד ידעו את התאריכים בחג, היא הסבירה: "שאלנו אותם שיגידו לנו. סוכות הוא חג שנמשך שבוע, וככל הנראה ביום לפחות אחד הם ניחשנו את התאריך הנכון. לקראת חנוכה, אגב, ניסינו להשיג נרות ולא הצלחנו. ביום אחד הם הביאו לנו sort of electric candle והשתמשנו בזה."

החיים אחרי השבי

אביה של אגאם, שלומי, אמר: "בשנה שעברה חגגנו את פסח עם משפחות החטופים, שהתאגדו יחד בבית מלון. כולנו היינו באותה סיטואציה וחשנו זה את זה. השנה נציין את חג החירות שלנו, ואת היציאה הפרטית שלנו ממצרים, עם המשפחה שלנו. ועדיין, ליבנו קרוע מכך שיש משפחות שאינן יכולות לחגוג עם יקיריהן."

"העיקר הוא שנחגוג את החג. זה מה שנצטווינו לעשות, ואני חושב שזה החידוש שלנו, ההתחדשות האמתית. בדיוק כמו שעגאם החגיגה בר המצווה של אחיה בזמן שהיא הייתה בשבי. כך גם נחגוג את פסח, כי זה מה שנצטווינו לעשות, וכך נהיה יכול למרוד את הרוח שלנו ולא להוריד אותנו.