הבעיות הכואבות וההרהורים שצפים בתשעה באב

הבהרה על מגילת איכה

מגילת איכה, שנפתחת בשאלה "איכה ישבה בדד?", נכתבה על ידי ירמיהו במדיום של קינה, ומשקפת את מצבה של ירושלים החרבה. בתשעה באב, יום שבו מציינים את חורבן שני בתי המקדש, לא מדובר רק בזיכרון היסטורי, אלא גם בעדות לחורבן מוסרי וחברתי עכשווי. בתעוזת השאלה, מגילה זו מזמינה את עמי ישראל לחשוב על הכוחות שהובילו לשבר העמוק, מה מביא אומה לעמוד על סף תהום וכיצד נוכל ללמוד מהעבר על מנת לבנות מחדש.

התייחסות לאסונות הנוכחיים והעבר

הקינה "איכה ישבה בדד" נכתבה גם על ידי נורית הירשפלד סקופינסקי, אחת משורדות הטבח בקיבוץ נחל עוז. בעבודתה, היא מבטאת את הכאב והבדידות בעקבות האסון שהתרחש ב-7 באוקטובר. הקינה שלה מחברת בין האסון הנוכחי לניסיון הקולקטיבי הכואב של העם היהודי לאורך ההיסטוריה.

הרבנית ד"ר תמר מאיר, חוקרת ופולקלוריסטית, מדברת על כיצד החשיבה היהודית מחברת בין אסונות עבר להיום, כאשר כל אסון ייחודי מחובר לשורש אחד, והקינה האדירה מהדהדת גם את כאב העבר.

תוכן הקינות העכשוויות

פרופ' חביבה פדיה, שכתבה קינה בעקבות האסון, משלבת בין כאב אישי למעגל גדול יותר של זיכרונות וכאבים. היא מצביעה על קריסת המערכת הסמלית בעקבות ההשתלטות של החוויות הקשות, ומציעה שיש צורך לדון במילים ובמשמעות שלהן כדי לחדש קשרים ולקדם תיקון.

על פי פדיה, במצב המתמשך של כאב וטרגדיה, יש להיזהר משיח של שנאה ומגנט לנקמה. היא מציעה לעבור לתהליך של הבנה והכנסת רוח דיאלוגית, כדי להביא שקט ושלווה לעולם.

מסקנות והחזרת הסדר

לפי ההנחיות שצוינו על ידי פדיה, הדרך לצאת מהסיבוך היא במעשים שמבטאים הבנה רבה יותר ופתיחות לתהליכי תיקון. המפתח הוא לחדש את הקשרים בין הממשות לסמלים, ולשוב להעריך את המורשת המורכבת של העם היהודי ולקחת ממנה השראה לבניית עתיד טוב יותר