השיח הציבורי והתקשורתי באיראן: תחושת דחיפות וחרדה קיומית
חזרה למדיניות "לחץ מקסימלי"
שיח הציבורי והתקשורתי באיראן בימים אלו משקף תחושת דחיפות וחרדה קיומית. העיתונות המקומית מתמקדת בחיכוך הגובר מול ממשל דונלד טראמפ, שחזר להשיב את מדיניות "הלחץ המקסימלי", הכוללת ריכוז כוחות במפרץ הפרסי ואיומים מפורשים על מתקני גרעין. במקביל, ניסי הממשלה להוביל "ניתוח כלכלי" באמצעות ביטול סובסידיות ואיחוד שערי החליפין, הביאו לעלייה של כ-60% במדד המחירים לצרכן וכמעט 90% במחירי המזון, מה שהצית גל מחאות אלימות בערים רבות ברחבי המדינה.
המשבר הכלכלי והפרלמנט
מרכז הכובד בניתוח האיראני זז מהתמודדות "טכנית" עם סנקציות לדיון מעמיק בשאלת קריסת הלגיטימציה הפנימית. ההשבתה הממושכת של האינטרנט, הנמשכת כבר שלושה שבועות, נתפסת לא רק ככלי ביטחוני אלא גם כנטל כלכלי כבד שמחסל את הכלכלה הדיגיטלית ופוגע קשות באמון הציבור.
הקולות באיראן נעים בין ניסיונות הרגעה מצד הממשלה לבין ביקורת נוקבת של כלכלנים ופוליטיקאים המזהירים כי ללא רפורמות מדיניות עמוקות ופתיחות מחודשת לדיפלומטיה, המדינה צועדת לעבר אנרכיה.
איומי טראמפ וההיערכות הצבאית
שיח הביטחוני באיראן מושפע עמוקות מחזרתו של טראמפ, שמבקש להכתיב סדר עולמי המבוסס על כוח וסחיטה כלכלית. דיווחים על תנועת נושאות מטוסים אמריקאיות לעבר האזור ואיומים מפורשים בתקיפת מטרות אסטרטגיות, גורמים לממשלת איראן להציג את המצב כמערכת "ציות תחת איום".
דוברת הממשלה טוענת כי המדינה נמצאת במצב מלחמה ומדגישה: "כל האופציות על השולחן". קצינים בכירים במשמרות המהפכה מודיעים כי כל תוקפנות תיקרא לתגובה "מצערת", והדברים מעידים על כך שאיראן אינה "מבודדת וחסרת אונים", אלא שחקן מפתח שיכול לגרום מחיר כבד לכל תוקף.
קריסה כלכלית מאיימת
המאבק הכלכלי הפנימי מעמיק, בעקבות החלטת הממשלה לבטל את שער החליפין המועדף. הדבר הביא לעלייה חדה במחירי המזון והצריכה, כאשר קו העוני נאמד בכ-30 מיליון תומאן בחודש. כלכלנים מבעד לאזהרות שקריסת ערך המטבע מסכנת את החוזה החברתי בין העם לשלטון.
במקביל, התסכול הציבורי גובר לנוכח הכישלון של "כרטיסי האשראי לסיוע", שנכשלו לגשר על הפער בין השכר הנומינלי לעליית המחירים בפועל.
מחאות ינואר 2026 וההשלכות החברתיות
האירועים אליהם התרחשו בתאריכים 18-19 בינואר, בהן נרצחו יותר מ-3,000 בני אדם, הותירו פצע עמוק בחברה האיראנית. הממשלה מנסה להבחין בין "מפגינים לגיטימיים" לבין "אלמנטים טרוריסטיים", אך בפנים נשמעת ביקורת על השימוש בכוח ועל היעדר מסלול פוליטי לפתרון המשבר.
בעקבות השבתת האינטרנט, שהייתה אמורה למנוע תיאום בין המפגינים, נוצר נתק בין המדינה לאזרחים, מה שגדל את חשדנות הציבור כלפי הממסד.
מגמות אזוריות ובינלאומיות
באופן גיאופוליטי, איראן מזהה כי עתידה אינו תלוי רק ביחסי הכוחות מול ארצות הברית, אלא גם בזירה הכלכלית-אזורית הרחבה יותר. שרים לשעבר מציעים לשנות את פרדיגמת השיח הביטחוני, להציג את האזור כשרשרת ערך עולמית ולא כמדינה מאוימת.
באמצעות שיפוט פנימי זה, איראן נועדה להבין גם את המשברים בין סעודיה לאיחוד האמירויות, שהעבירו חששות מפני שיתופי פעולה המחמירים את האיומים כלפיה.
סיכום
קו השבר היום באיראן עובר בין שלטון שמבוסס על תפיסה ביטחונית לבין חברה שמבקשת רפורמות עמוקות. השאלה המרכזית היא לא רק האם ארצות הברית תנקוט בפעולה צבאית, אלא האם המשטר יצליח לשמור על אמון הציבור בפני לחצים פנימיים גוברים.