איתמר בן גביר והסכסוך הישראלי-פלסטיני: גישות שונות והשלכות
רקע והקשר ההיסטורי
איתמר בן גביר הוא דמות מפתח בפוליטיקה הישראלית המייצגת גישה לאומית קיצונית. בן גביר, ראש מפלגת "עוצמה יהודית" ונציג מהימין הקיצוני, צמח על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני שמהווה את אחד מהאתגרים המרכזיים של מדינת ישראל מאז הקמתה. הסכסוך נמשך מאז המאה ה-20 ומערכת היחסים בין יהודים לערבים בארץ ישראל עוצבה על ידי מלחמות, אי-הסכמות פוליטיות וטרור. בן גביר כמו רבים המייצגים את גוש הימין, רואים עצמם כמי שמגנים על האינטרסים היהודיים בארץ ישראל.
עקרונות וערכים של איתמר בן גביר
בן גביר דוגל בעקרונות של חיזוק הלאומיות היהודית והגנה על השטחים שנמצאים תחת שליטת ישראל. הוא מתנגד לעקרון של חלוקת השטחים עם הפלסטינים, תוך הדגשה על היטל להקשרים היסטוריים ודתיים. גישה זו באה לידי ביטוי במאבק שלו נגד יוזמות שלום המובלות על ידי ממשלות שמסכימות לוסלם את השאיפות הפלסטיניות להקים מדינה.
תגובת הציבור והמערכת הפוליטית
גבורתו הפוליטית של בן גביר עוררה תגובות שונות בקרב הציבור הישראלי. רבים רואים בו דמות שמייצגת את האינטרסים של מתיישבים בשטחים, בעוד אחרים רואים בכך סכנה לדמוקרטיה הישראלית. המערכת הפוליטית חווייתית את השפעותיו של בן גביר באמצעות שינויים במדיניות ממשלתית וכיצד גישה מסוימת היא גורם למובילים פוליטיים לחפש קואליציות חדשות שיכולות לתמוך בהחלטות הקשורות לסכסוך.
האתרה של מערכת הביטחון
בקרב מערכת הביטחון, קיימת תחושת דאגה בקשר לגישות כמו של בן גביר. אלו שלוקחים חלק במערכת הביטחון מקבלים את האחריות לעיצוב מדיניות אשר תגן על ישראל ותשמור על ביטחונה, ואילו הגישות של בן גביר עשויות להחמיר את המצב הביטחוני בשטחים. ישנם קולות בתוך מערכת הביטחון שטוענים כי פתרון מדיני הוא המפתח לשיפור המצב.
ההשפעה על הציבור הפלסטיני
עבור הציבור הפלסטיני, גישות כמו אלו של בן גביר מעוררות תחושת פחד וניכור. כאשר יש האצה בהרחבת ההתנחלויות והקפיצה על מדיניות קשוחה כלפי פלסטינים, עולה עד מאד התחושה כי הסיכוי להסדר מדיני מצטמצם. תחושות אלו מלבות חוסר אמון בממסד הישראלי ומחזקות את הקולות הקוראים לעלייה במאבק המזויין או במדיניות של התנגדות.
תהליכי שלום וממשלות קודמות
במהלך השנים האחרונות, היו ניסיונות מרובים להביא להסדרי שלום בין ישראל לפלסטינים. ממשלות כמו זו של אהוד אולמרט ונתניהו ניסו לגשת להסכמות, אך כל ניסיון נתקל בבעיות בתוך ישראל ובין שני הצדדים. בן גביר רואה בערכים הלאומניים את הדרך להוציא מישראל את רעיון הויתור על שטחים עבור מומלצים, דבר שמקשה על פעולתה של ממשלת ישראל לקידום שלום.
פעולות והצעות של בן גביר
בן גביר לא נרתע מלנשוף על הגישה הימנית המפורסמת של "רק לא מתפשרים". ניסיונותיו להחמיר את החוק בנושא המסתננים והזכויות של הפלסטינים בשטחים מעידים עליו כגם אקטיביסט פוליטי חזק. הוא רואה את עצמו כמגן הלאומיות היהודית ורואה באוכלוסיה הערבית בשטחי ישראל ובשטחים הכבושים כאיום ישיר ורציני על קיום המדינה היהודית.
בעיות הפנים של ישראל ואי היציבות שבן גביר מייצר
גישות כמו של בן גביר מחמירות את המציאות הפוליטית הפנימית בישראל. תופעת ההקצנה הימנית מהווה איום על הפוליטיקה הישראלית, אשר מחייבת מחדש לאחדות ודיון מסודר בין הגורמים השונים. התנועה הקיצונית עשויה להוביל להתפרצות של מהומות וסכסוכים פנימיים, שמשפיעים לא רק על החברה הישראלית, אלא גם על תהליך קידום פתרונות במחוזות עם האויב הפלסטיני.
ההשפעה על המערכת הבינלאומית
לדעת בן גביר ועמיתים לו, השפעתו של הממשל האמריקאי ובמיוחד נשיאים כמו ביידן על גורמים אחרים במערכת הבינלאומית יכולה להוביל לקטסטרופה פוליטית. כל שינוי במדיניות יכול להשפיע על קיומם של יכולות הכיבוש היהודית, דבר שבן גביר רואה בו איום ישיר על עתיד היהודים בארץ ישראל. הוא מדגיש את החשיבות של חיבור עם מדינות שאותן רואה כידיד על מנת להאבק באיומים המגיעים מהצוות הפלסטיני.
האתגרים של בן גביר במערכת הדמוקרטית
אחד מהאתגרים המרכזיים שבן גביר מתמודד איתם, היא מידה התמיכה הציבורית בגישתו. במדינה דמוקרטית, יש לנסות להתאים בין ערכים לאומיים לבין סובלנות חברתית. בן גביר מעורר השפעות נגדיות, וכך ייתכן ומונע מהציבור לראות את מחויבותו להמשך קיום מדינה עם ערכים דמוקרטיים.
ההשלכות על יחסי הציבור בישראל ובחו"ל
שיחתו של בן גביר על פי גישות קיצוניות משפיעה גם על תדמית ישראל בקרב הקהלים הבינלאומיים. מציאות בה יש נציגים קיצוניים שמייצגים את ציבור היהודים יכולים להביא להשפעות שליליות על קשרים בינלאומיים, דבר שמעכב את רצון המדינות להפעיל לחצים על הפלסטינים לפתרונות.
בסיכום מובהק
באמצעות עקרונותיו המודגשים, חודר בן גביר אל ממשק הפוליטיקה הישראלית והשפעתו נראית לא רק בחיים הפנימיים של ישראל אלא גם בציבור הרחב והבינלאומי. בתור חלק אינטגרלי מהמערכת הפוליטית, ייתכן שהשפעתו תמשיך גם לעצב דינאמים חדשים והשלכות רבות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.