שורדת השבי אמילי דמארי בראיון לדיילי מייל: כך התעללו בנו במנהרות החמאס

חשיפה של פרטים מזעזעים

אמילי דמארי, שורדת השבי, שיתפה בפרטים חדשים וברורים על חוויותיה המחרידות במנהרות חמאס, בראיון שנערך עם עיתון "דיילי מייל". היא תיארה את תנאי המחיה שהיו בלתי אנושיים, הכוללים כליאה בכלובים, סבל גופני, רעב, מחלות, ופחד מתמיד מהתגלות זהותה המינית.

רגעי החטיפה

דמארי נחטפה מביתה שבקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר, יחד עם חברים קרובים, התאומים גלי וזיו ברמן, אשר עדיין מוחזקים בשבי. במהלך החטיפה נפגעה ביד ובכדור שנפגע ברגלה. "לקחתי את הרובה של אחד המחבלים, הצמדתי אותו לראשי ואמרתי: 'תירו בי! תירו בי!' לא רציתי להיחטף, הייתי מעדיפה למות," היא תיארה את הרגעים הקשים.

רק לאחר שאחד המחבלים כיוון את נשקו לגלי ברמן, היא נכנעה ואמרה: "לא, לא, אל תהרגו אותו."

פחד מהגילוי

אחד הפחדים המרכזיים של דמארי היה שגילוי נטייתה המינית על ידי השומרים יוביל להוצאה להורג. "הסתרתי את זה על עצמי כי ידעתי שזה גרוע יותר מלדעת שאני יהודיה או ישראלית," היא ציינה בראיון. כאשר אחד השומרים שאל מה יעשה אם יגלה שאחיו הוא הומו, התשובה הייתה: "הייתי הורג אותו."

חוויות במנהרות

בעוד שמחוץ למנהרות נראתה דמארי חזקה, סבלה מתסמינים נפשיים שהיו קשים מנשוא. היא סיפרה על החרדות שלה והצורך להסתיר את רגשותיה מהמשפחה. "לא רציתי לדבר על המשפחה שלי כי זה היה שובר אותי," סיפרה.

נקודת מפנה בחייה הייתה כאשר ראתה את אמה מחזיקה את תמונתה בכנסת בטלוויזיה. "לא זיהיתי אותה לשנייה עד שהבנתי שזו אמא! התחלתי לבכות, רעדתי."

סף היכולת הנפשית

לאחר שחרורה, דמארי הגיעה לסף היכולת הנפשית. "אמרתי שאני לא נשארת כאן. או שאני הולכת לברוח, או שאני הולכת להתאבד," היא שיתפה, מבטאת את העומס הנפשי שחוותה במהלך השבי.

חוויותיה של דמארי ממחישות את הקשיים והאתגרים הפיזיים והנפשיים שעמדו בפניה במהלך תקופת השבי, אשר הפכה אותה לסמל עבור רבים לאחר שחרורה