פרשת השבוע: כי תבוא

הקדמה לחודש אלול

עם תחילת חודש אלול, ניגש הציבור לאמור סליחות, זאת כחלק מתהליך ההכנה לימים הנוראים. חודש אלול, המוכר גם בראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", מצריך מהאדם להגביר את אהבת ה' הנובעת מהכרת הטוב.

עקרונות הקשר עם הקב"ה

הרב נח וינברג זצ"ל, ראש ישיבת אש תורה, מדגיש כי תפיסתנו את הבורא מגדירה באיזו מידה נרגיש את אהבתו כלפינו. במילים אחרות, היחסים עם ה' הם הדדיים. ככל שהאדם יאהב את הקב"ה, כך יבחין גם באהבה המגיע ממנו.

כפי שעולה מתוך משל של שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", אם אדם נושא בליבו תרעומת כלפי הקב"ה, הוא עשוי להרגיש כי הקב"ה מתרעם עליו גם כן. מרגלי ישראל, שהוציאו דיבת רעה על הארץ, הם דוגמה לכך; הם חשו ש"עוד אין ה' מתייחס אליהם יפה".

עבודת חודש אלול: הגברת אהבה והכרת הטוב

חודש אלול מהווה הזדמנות להעצמת תחושת הכרת הטוב. פרשת כי תבוא מספקת את הכלים הנדרשים לכך, במיוחד דרך מצוות הבאת הביכורים. לא מדובר רק בויתור על הביכורים לבית המקדש, אלא גם בהכרזה המלווה את הבאתם.

כאשר החקלאי מביא את ראשית ביכורי אדמתו, עליו להכריז בפני הכהן: "באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לתת לנו". בכך הוא מביע תודה על המתנה שהקב"ה העניק לו, היא ארץ ישראל ושפע פירותיה. רש"י מדגיש כי אל לו להביא את הביכורים מתוך כפיות טובה, אלא עליו להודות בקול על ברכת ה'.

תהליך ההכרזות והמשמעות

הכרזה זו היא לא רק טכנית; היא מהווה גשר בין מחשבותיו ורגשותיו של האדם לבין הבעה חיצונית מוחשית. כאשר אדם מביע את תודתו בקול, הוא מחזק את התחושה הפנימית שלו ומפיץ את שמחתו על קיום מצוות ה'.

כמו כן, פירות הארץ, שהיו ממנה מנותקים במשך אלפיים שנה, נחשבים מתוקים. לכן, אנו מתפללים שלא תהיה שנה הבאה מתוקה במתנות ה' בלי עוקץ ויסורים, אלא רק עם מתיקות ושפע.

מסקנה

במסגרת עבודת חודש אלול, חשוב לזכור כי אהבה, הכרת הטוב והבעה קולית של רגשות הן אבני יסוד לקיום מערכת יחסים בריאה עם הקב"ה. בפרשת כי תבוא, יש לתת את הדעת על משמעות הכרת הטוב ועל הצורך להודות על כל הברכות בהן אנו זוכים.