עדיין מתפללת שחמאס יפרסם סרטון של תמיר ויגיד שהמודיעין שלנו לא יודע כלום

סיפור אישי של יעל אדר

יעל אדר, אמו של תמיר אדר ז"ל, שנחטף וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה, מתארת את הקושי בסגירת מעגל לאחר החטיפה. "אני מבינה שכנראה תמיר לא בחיים, אבל אני עדיין מתפללת שיתפרסם סרטון ממנו, רק כדי לדעת שהמודיעין שלנו טועה", היא משתפת. האובדן הפך להיות כואב ומבלבל כאשר אין מקום קבורה, המהווה עניין מרכזי ביחס לכל מעגל האבל.

אלמנטים של חוסר ודאות

תמיר אדר, תושב ניר עוז וחבר בכיתת הכוננות, נחטף ב-7 באוקטובר, ונרצח באותו היום. משפחתו קיבלה מידע בתחילה שתמיר בחיים, אך בסוף ינואר 2024 הוא הוכרז כנפל ביום החטיפה. יעל מתארת את הכאב של קבלת ההודעה עם מחשבות לא פשוטות על מה שניתן לקיים כעת.

תחושות של חוסר קבורה

יעל מדברת על הקושי להרגיש סגירות רגשית כאשר אין קבר לבן. "הגעתי לכך שזה לא מחלחל בי. כל כך הרבה אנשים באו לנחם, אבל אני הייתי רק במצב של פליאה. קרה כאן משהו שאי אפשר להבין." זו תחושה של היעלמות מתמשכת.

חלומות על חיים

"בכל פעם שאני שומעת על סרטון חדש, אני מקווה שיתפרסם סרטון של תמיר", היא אומרת. "לא יכולה להיות מצב שהוא לא כאן. אין יום שאני לא חושבת עליו, לא משנה בן כמה הוא. הוא היה הילד שלי, ונעלם. אני זקוקה לאישור מהמציאות, כדי לדעת שהוא באמת איננו." יעל מתארת את האופן שבו מדובר על מישהו שהייתה לו משפחה וילדים, וכיצד תחושות האובדן הן כאובות ועמוקות.

הזמנה להאזנה לפודקאסט

לנושא הכואב והמפגש עם מציאות האובדן וההחזרת של תמיר אדר ז"ל, אתם מוזמנים להאזין לריאיון המלא עם יעל אדר בעזרת הנגן באתר ynet או באפליקציות השונות לפודקאסטים.

סיכום

סיפור זה מייצג כאב עמוק של משפחה, התמודדות עם מצב בלתי אפשרי של חטיפה, אובדן והיכולת להמשיך לחיות עם חוסר הוודאות. המשפחה מצפה ורוצה למצוא סגירה, אך הדבר תלוי בהבנה חדשה על המצב העדין שבו הם נמצאים.