פרשת השבוע: ויחי

ברכת יעקב לנכדיו: אפרים ומנשה

במהלך הברכה המסורתית של הורים לילדיהם, נהוג לברך את הבנים בברכה: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", בעוד שהבנות מתברכות בברכה: "ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה". השאלה המתעוררת היא – מדוע הבנים מברכים להיות כאפרים וכמנשה ולא כאבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב?

הרב שלמה לווינשטיין, יהי זכרו לברכה, מציע תשובה שחשובה בעבודת תנועת נובהרדוק, בהנהגת הרב יוסף יוזל הורביץ, הידוע בכינויו "הסבא מנוברדוק". ישיבה זו ביססה מסורת חינוכית שדגלה בשבירת המידות הרעות ובפיתוח מידות טובות בין התלמידים.

סיפור מעיר נוברדוק

חיים שפירא, תלמיד ישיבת נובהרדוק לשעבר, מתאר סיפור מעורר השראה בעבודתו "עיירתי מכורתי". בערב פסח, לאחר חודשים של לימודים בישיבה, נכנס חיים לישיבת נובהרדוק לביקור כשהוא לבוש בחליפה חדשה, בעוד שהמראה הרגיל של התלמידים היה עוני ולבוש בלוי. הוא חווה חוויה ייחודית כאשר ראה את הבחורים מדברים בגלוי על חסרונותיהם ומבקרים את מידותיהם.

בין הדיונים קיבל חיים שאלה על ברכת יעקב לנכדיו. למרות שלא ידע את התשובה, תלמיד אחר מהישיבה הסביר את נקודת המבט: ברכת יעקב שתיארה את חולשת מידותיהם, היה במרכז קונפליקט שצמח בין אפרים ומנשה. מנשה, הבכור, לא מחה כאשר יעקב העניק את הברכה לאפרים, ובכך הוא הדגיש אתכוחו של האח הצעיר. אהבתם של האחים וחוסר קנאה בין השניים הפכו לדגם אידיאלי לחיים של שיתוף ושיתוף פעולה.

משמעות האידיאלים הנלמדים

בכך, התלמידים בלימודיהם מבינים שלא רק מידותיהם האישיות חשובות, אלא גם הקשרים ההדדיים ביניהם. ברכת "אפרים ומנשה" מייצגת את הרעיון של אהבה, שתיקה וויתור על קנאה, אשר נחשבים לאידיאלים החינוכיים הגבוהים ביותר במסורת היהודית לדורות.

המוסר לימד ותיאר מדוע אנו מברכים את הבנים כאפרים וכמנשה, ומדגיש את הערכים החשובים הללו שאותם יש לקדם ולשמר ביומיום.