סיפורה של ג'יין גודול: האישה ששינתה את האנושות דרך השימפנזים

הליך חייו ופועלו של ד"ר ג'יין גודול

ד"ר ג'יין גודול, חוקרת וחתנה לשעבר של צלם חיות הבר הוגו ואן לוויק, הלכה לעולמה אתמול בלוס אנג'לס בגיל 91. גודול זכתה לתהילה עולמית על עבודתה במחקרי שימפנזים בטנזניה, והייתה דמות מופת עבור נשים במדע.

ב-1963, בגיל 29, פרסמה גודול מאמר בן 7,500 מילים במגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק", שבו תיארה את חיי השימפנזים בשמורת "גומבה סטרים". המאמר כלל צילומים של ואן לוויק ותיאר את הקשיים שבהם נתקלה גודול בעת מחקריה. תגליותיה, כגון השימוש בכלים על ידי שימפנזים, ערכו רב אירועי חיזור ותקשורת, פרצו דרך חדשה במדעי הפרימטים.

הישגיה במדע והשפעתה על החברה

עבודתה של גודול נחשבת לאחת מההישגים המדעיים הגדולים של המאה ה-20, והשפיעה רבות על מחקר ההתנהגות של בעלי חיים. לואיס ליקי, הפליאואנתרופולוג והמנטור שלה, טען כי יש להגדיר מחדש את המונח "אדם" בעקבות תצפיותיה.

הצלחתה לניהול נרטיב מרתק בנוגע לגודול ושימפנזים הפכה אותה לדמות מוכרת ברחבי העולם, והיא המשיכה לשתף את עבודתה במגוון מופעים ציבוריים.

פועלה בשימור והנחלת המדע

באמצע שנות ה-70, גודול החלה להתרכז יותר במגוון מאמצי שימור שימפנזים ובית הגידול שלהם, כשהיא מתנגדת ללכידה או לשימושם עבור תצוגות. היא הקימה את המכון על שמה, שמוקדש למחקר ושימור, והפך לאחד הארגונים הגדולים בעולם בתחום זה.

בשנת 2002, האומות המאוחדות מיינו אותה לשליחת שלום, הכבוד הגבוה ביותר של הארגון לאזרחים עולמיים.

חייה המוקדמים והשכלתה

ד"ר ג'יין גודול נולדה בלונדון ב-4 באפריל 1934 וגדלה בבורנמות'. לאחר שסיימה מסלול לימודים בבית ספר למזכירות, היא עברה לקניה, שם החלה לעבוד עם ד"ר ליקי. בסוף שנות ה-50, היא הצטרפה למחקר שימפנזים ופתחה את מחקריה בגומבה ב-1960.

את הדוקטורט שלה קיבלה גודול מאוניברסיטת קיימברידג' ללא תואר ראשון קודם, בזכות תרומתה הרבה למדע.

פרסים והוקרות

במהלך חייה, ד"ר גודול קיבלה מספר רב של פרסים, ביניהם מדליית האברד של האגודה הגיאוגרפית הלאומית ופרס טמפלטון. היא גם זכתה בתואר אצולה מהמלכה אליזבת השנייה, כמו גם במדליית החירות הנשיאותית מארצות הברית.

בקביעות, גודול חיפה על עקרונות השמירה על הטבע וההבנה העמוקה של בעלי חיים, והשאירה חותם בל יימחה על המדע והחברה.