תובנות חדשות על תסמונת פראדר-ווילי וקשורה להפרעות פיתוחיות ופסיכיאטריות

חוקרים מאוניברסיטת חיפה חוקרים את הקשרים בגנטיקה ובפערים פסיכיאטריים

בעוד שתסמונת פראדר-ווילי (PWS) מוגדרת כהפרעה נוירו-פיתוחית מורכבת, סקירה עדכנית שנערכה על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה מאירה את הקשרים בין פגמים גנטיים, תסמינים של הפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD) והפרעות ספקטרום פסיכולוגיות (PSD). תסמונת PWS מופיעה בשכיחות שמשתנה בין 1 ל-16,062 לידות עד ל-1 ל-76,574 לידות, וחשוב לחוקרים לגלות כיצד תת-סוגים גנטיים שונים משפיעים על תוצאות פסיכיאטריות.

מודלים גנטיים והקשר לפגיעויות פסיכיאטריות

הסקירה, בראשות פרופסור שני שטרן ופרופסור אחמד אבו-אקל, מתמקדת כיצד PWS יכול לספק הבנה מעמיקה על הקשרים בין גנטיקה לפגיעויות פסיכיאטריות. על פי הערכות, כ-12-40% מהאנשים עם PWS עומדים בקריטריונים להפרעות בספקטרום האוטיזם, בעוד ש-10-30% עשויים לפתח הפרעות פסיכוטיות בגיל ההתבגרות המאוחרת או בבגרותם.

"מה שמרתק בכך הוא הקשר בין תת-הסוגים הגנטיים לבין הסיכון לפגיעות פסיכיאטריות", ציין פרופסור אבו-אקל.

מנגנונים גנטיים בעשורים שונים

PWS נובע מהיעדר ביטוי של גנים אבהיים באזור 15Q11-Q13 בכרומוזום 15. מחקרים מצביעים על שלושה מנגנונים עיקריים: מחיקה של הגן האבהי (65-75% מהמקרים), מאפות אמצעיות (15-30% מהמקרים), ופגמים במרכז ההטבעה (1-4% מהמקרים). מעניין לציין כי חולים עם מחיקות נוטים להציג תכונות דמוי אוטיזם, ומנגד, נפגעי דיסומיה חד-הורית מהאם מציגים פגיעות מוגברת לפסיכוזה.

גנים המשפיעים על התפתחות מוחית

סקירה מדוקדקת מעלה כי מספר גנים מרכזיים באזור PWS, כגון Magel2 ו-NDN, מעצבים את התפתחות המוח ופגיעות הפסיכיאטרית. גן Cyfip1, הנמצא באזור 15Q11.2 BP1-BP2, מחובר גם לאוטיזם וגם לסכיזופרניה.

"בחנוורות השפעות של גנים על התפתחות המוח, אנו מרגישים שהבנה זו עשויה לסייע בזיהוי סמנים ביולוגיים שיעזרו לצפות סיכון פסיכיאטרי", מוסיף פרופסור שטרן.

ההשפעה של הדמיה עצבית

מחקרים בעזרת MRI חשפו הבדלים מבניים משמעותיים במוחם של חולי PWS. ההדמיה מצביעה על הפחתת חומר אפור באזורים המיועדים לעיבוד תגמול ולבקרת התנהגות, כאשר השינויים הללו מגוונים בהתאם לסוג הגנטי של המטופלים.

טיפול והתערבות – הערכות עתידיות

סקירה זו קוראת לגישות טיפול מקיפות, כולל טיפולים הורמונליים והתערבויות תזונתיות. הגישות המתקדמות כוללות טכנולוגיות לייצוב גנטי, טיפול אפיגנטי ורפואה רגנרטיבית.

"יש להדגיש את הצורך בהשגת התערבויות מותאמות אישית ככל שהבנה לגבי תסמונת PWS תעמיק", מסביר פרופסור אבו-אקל.

סיכום והשלכות רחבות

עבודת המחקר הנוכחית על PWS מציעה חלון להבנת מכניזמים המשותפים לאוטיזם ולפסיכוזה, ומספקת הבנה רחבה יותר להפרעות נוירו-התפתחותיות ופגיעות פסיכיאטריות. בדרך זו, מתקוות חוקרים כי ניתן יהיה לפתח טיפול מותאם אישית בעתיד, שיכול לשפר את איכות החיים של אנשים עם מצבים עצביים ופסיכיאטריים נוספים