הגיע הזמן להפסיק לשאוף לשקט

המעבר לדוקטרינת החיכוך

מדינת ישראל חווה שינוי מהותי במדיניות הביטחון הלאומי שלה, הנקרא "דוקטרינת החיכוך". זהו לא מהלך מבריק חד פעמי, אלא תוצאה של מוכנות יזומה ומדודה להתעמת עם אתגרים בטחוניים. במשך שנים רבות, ישראל חיה תחת אשליה מסוכנת, המהווה טעות אסטרטגית: האמונה שניתן לנהל את מציאות המזרח התיכון הכאוטית ממשרדים ממוזגים ולהשיג שקט על ידי הימנעות מחיכוך.

האסטרטגיה שהובילה לאיומים מתמשכים

במשך תקופה ממושכת, ישראל אימצה מדיניות הנקראת "הכלה" או "הרתעה", שכללה תגובות מדודות לכל התגרות של האויב. מציאות זו הובילה בראש ובראשונה לפחד שהפך את חמאס לאיום משמעותי בגבולנו הדרומי. תוך כדי הימנעות מחיכוך, זרמנו כספים לרצועת עזה בתקווה לקנות שקט, אך בפועל מימנו את ההתעצמות של חמאס שהביאה לערעור הביטחוני ב-7 באוקטובר.

תקופה של שינוי תפיסתי

הטראומה הלאומית בעקבות האירועים התמרדה את האשליה שהתבססה על הרתעה והפחידה את ישראל מהארטה הכוללת. התוצאה היא שינוי מהותי לא רק בצד הצבאי אלא גם בתפיסתי: המעבר מדוקטרינת פחד לדוקטרינה חדשה שהיא מוכנות לחיכוך. אין הכוונה לעבודה פזיזה, אלא לחוסן לאומי שמספק את היכולת לחברה הישראלית לשאת במחירים קשים, כמו פינוי אזרחים ואבדות אומללות.

הצורך בהגיינת החיכוך

החוסן הלאומי שנבנה בשבר מהווה בסיס חיוני המעודד את ישראל לא רק להגיב אלא גם ביוזמה לחיכוך יזום. ההיסטוריה מצביעה על כך שמדינות חזקות אינן שואפות לשקט, אלא לחיכוך מתמיד ומבוקר, שהוא הדרך לפיתוח יכולות והשגת עליונות.

הצלחה מול האתגרים האיראניים

המבצע הצבאי של ישראל בתקופה האחרונה לקידום חיכוך ישיר עם איראן שלח את כוחותינו לפעול אגרסיבית מול מתקני גרעין וגורמים צבאיים במדינה. הנושא הוא תהליך מתמשך המשלב יכולת, בטחון ועליונות תפיסתית שנרקמו מעבודה מתמדת.

סיכום

הדוקטרינה החדשה מציבה את ישראל במצב טוב יותר להתמודדות עם האיומים המשתנים והאסטרטגיים במזרח התיכון. על מנת להבטיח עתיד בטוח, על ישראל להמשיך בתהליך של חיכוך ולספק גבול גישה חזק ומבוקר למגוון הנושאים הבטחוניים.

תוונה חדשה זו עשויה לאפשר לישראל להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים במציאות המתפתחת, ולהפוך את האשליות לשיטות פעולה מציאותיות ויעילות