למרות האתגרים: פחמן דו-חמצני ייקבר בקרוב מתחת לאסדת נפט בדנמרק

דנמרק מתכננת להצטרף למאמצי אחסון פחמן דו-חמצני הנעשים ברחבי אירופה, לאחר שנים רבות של קידוחי נפט בים הצפוני. הפרויקט, הנקרא גרינסנד (Greensand), ינוהל על ידי חברת אינאוס (Ineos) הבריטית ויתחיל בקרוב, עם שאיפה לאחסן עד 400 אלף טונות פחמן דו-חמצני בשנה.

תהליך והזדמנויות

במסגרת הפרויקט, פחמן דו-חמצני נוזלי, שמקורו בעיקר מתחנות כוח ביומסה, יועבר מאירופה דרך מסוף אסביירג (Esbjerg) בדרום-מערב דנמרק, אל פלטפורמת ניני – אסדת נפט בלתי מאוישת בים הצפוני. כאזור עם היסטוריה בת 50 שנה של ייצור נפט, הים הצפוני חסר לקידוח פחמן דו-חמצני ונתפס כאזור פוטנציאלי לאחסון.

לדברי מאדס גאדה, ראש הפעילות האירופית של אינאוס, "זוהי הזדמנות טובה מאוד להפוך את התהליך: במקום להפיק נפט, נוכל לאחסן פחמן דו-חמצני בקרקעית הים".

בעיות והאתגרים

למרות ההזדמנויות, ישנם ספקות לגבי הצלחת הפרויקט, בעיקר בשל בעיות לוגיסטיות וכלכליות. טכנולוגיית לכידת ואחסון פחמן נחשבת ליקרה ומורכבת, כאשר עלויות הלכידה, ההובלה והאחסון גבוהות מאלה של רכישת קצבאות פחמן.

בנורבגיה, נמצא פרויקט נוסף בשם "אורות הצפון" (Northern Lights), שהחל לאחרונה להטיל פחמן דו-חמצני בעבודה משותפת עם חברות אנרגיה בולטות. השאיפה בנורבגיה היא להגדיל את הקיבולת השנתית מ-1.5 מיליון טונות ל-5 מיליון טונות עד סוף העשור.

קיבולת ויעדים

איחוד האירופי קובע יעד מחייב של 50 מיליון טונות בשנה עד 2030 בתחום אחסון הפחמן. לדברי קובעי מדיניות, מטרת פרויקט גרינסנד היא להגדיל את נפח האחסון ל-8 מיליון טונות בשנה.

סיכום: על אף היתרונות הפוטנציאליים של טכנולוגיית לכידת ואחסון פחמן, סוגיות כלכליות ולוגיסטיות עלולות לעכב את יישום הפרויקטים. האתגרים הללו מציבים שאלות לגבי היכולת של טכנולוגיות אלו באמת לבלום את ההתחממות הגלובלית ולשפר את מצב הסביבה.