דיון חירום במועצת הביטחון בעקבות הכרת ישראל בסומלילנד

הכרת ישראל בסומלילנד

מועצת הביטחון של האומות המאוחדות (או"ם) התכנסה לדיון חירום בעקבות הכרתה של ישראל במדינת סומלילנד, חבל בצפון סומליה אשר הכריז על עצמאותו אך אינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית ונחשב רשמית כחלק מסומליה. הכרה זו מצד ישראל מהווה את ההכרה הראשונה מסוגה במדינה חברה באומות המאוחדות, מאז הכרת טייוואן, אשר אינה מוכרת כמדינה מדינית.

ביקורת שגריר ישראל

שגריר ישראל באומות המאוחדות, דני דנון, לא הסתיר את תודעתו על העניין. במהלך ישיבת המועצה, הוא מתח ביקורת חריפה על מה שכינה "אמות מידה כפולות בוטות". דנון ציין כי כאשר מדינות אחרות באו"ם מקדמות הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, הדבר מתבצע לעיתים ללא דיון מהותי, בעוד שכשהמקרה נוגע לישראל, ההכרה מובילה מיד לדיון חירום.

יחס סלקטיבי במועצת הביטחון

דבריו של דנון משקפים תחושות רחבות של יחס סלקטיבי ובלתי שוויוני, שבהן נושאים מסוימים זוכים ללגיטימציה מהירה, בעוד שאחרים מעוררים סערות מוסדיות חריגות. הדיון במועצת הביטחון אינו עוסק רק במעמד סומלילנד, אלא חושף בעיות עמוקות יותר במערכת של האומות המאוחדות וביישום עקרונות זכויות האדם.

צביעות מוסרית במערכות האו"ם

הביעור המוסרי המיוחס לשיח זכויות האדם מתפרס לא רק על מועצת הביטחון, אלא גם על מוסדות נוספים של האומות המאוחדות. ישנן טענות מבוססות לאורך השנים על כך שמדינות בעלות רקורד בעייתי בתחום זכויות האדם מצליחות להפעיל השפעה ניכרת על השיח הבינלאומי ולעיתים אף מעצבות את סדר היום של מוסדות המעלים ביקורת עליהן.

אחד המקרים הבולטים לכך הוא העניין של קטר, המעורבת בפרשיות שחיתות ושערוריות קשות. למרות זאת, המדינה הצליחה להיבנות כמעצמה דיפלומטית חזקה בזכות עוצמתה הכלכלית.

כסף מלוכלך והשפעה גלובלית

המונח "כסף מלוכלך" מתאר מציאות מתועדת של לובינג, רכישת השפעה ושימוש בכוח כלכלי במטרה לעצב תדמיות חיוביות ולטשטש ביקורת. תהליכים אלה מערערים את האמינות של מוסדות בינלאומיים ומעלים שאלות על ניטרליות מוסרית הקשורה לפעולתם.

משבר במערכת הרב-צדדית

הדיון במועצת הביטחון סביב הכרת ישראל בסומלילנד אינו אירוע טכני גרידא, אלא סימפטום למשבר עמוק במערכת הרב-צדדית. מדובר במשבר זיהוי עקרונות לא אחידים, יררכיה פוליטית במסווה של מוסר, ותסבוכות כלפי מדינות בעלות השפעה כלכלית.

אם מוסד המייצג את זכויות האדם אינו מצליח לפעול באובייקטיביות ובשקיפות, הוא מאבד בהדרגה את אמון הציבור ואת סמכותו המוסרית. זכויות אדם אינן יכולות להיות כלי פוליטי סלקטיבי; הן חייבות להיות אוניברסליות או שהן מאבדות את ערכן המוסרי.