שנהיה לראש ולא לנרטיב: אוצרות כובשים ומציאות קשה

בהקשר של ראש השנה

ראש השנה הוא זמן לחשבון נפש, מסורת משפחתית ואפילו תהיות לגבי המסורת שלכם. בשיח המתמשך סביב מהות הכיבוש ביהודה ושומרון, עולה השאלה הבסיסית: האם ישראל היא עם כובש? חג זה מזכיר לנו שהאמת לפעמים קשה וכואבת.

המציאות בשטח

עובדות או נרטיבים?

לפי הדין הבינלאומי, שטח נחשב כבוש כאשר הוא פועל תחת שלטון צבאי זר. ואכן, בשטחי יהודה ושומרון, ניתן לראות מציאות של חיילים המגבילים חופש תנועה, מערכת משפט כפולה וזכויות שונות לשתי אוכלוסיות החיים זו לצד זו. המחלוקות סביב המילה "כיבוש" מבליטות את הפערים בין העמדות. שאיפה להגיע לתובנות אמיתיות בעייתית כאשר כל צד משוכנע שהוא מחזיק באמת.

עמדות מנוגדות

בעוד שבקרב השמאל הכיבוש נתפס כהוכחה לכך שישראל היא מדינה מדכאת, הימין רואה בשימוש במילה "כיבוש" תקיפה דה־לגיטימית. זה מקרין את הצורך של כל צד להיאבק על הנרטיב שלו, תוך שחלק מהאמת נעלמת בין השורות.

מה הדרך קדימה?

הבחנה בין כיבוש לנסיבות

חשוב להבין כי הכיבוש עצמו אינו שורש הבעיה. על מנת לנהל דיון פורה על המצב, עלינו להוכן לוודא שלעובדות יש מקום. במציאות שבה לארגוני הטרור יש שליטה על חלק מהאוכלוסייה, הכיבוש נתפס כמציאות יום־יומית, ולא כאלטרנטיבה קלה.

צלילה לעובדות

מה שמעניין הוא שדיוק במילה ושיתוף פעולה בין הצדדים יכול לאפשר הבנה מעמיקה יותר. אין חובה שהתהליך יוביל להסכמות מוחלטות, אך חשוב שהדיון יהיה מעמיק ושורשני, ולא יקפוץ על הוצאת מסקנות מהירות וחפוזות.

סיכום

במקום להילחם על נרטיבים, עלינו להילחם על מה שחשוב – ביטחון, אנושיות ואחדות. ראש השנה מספק הזדמנות להתחיל מחדש עם שינוי תפיסתי, המניח את הדגש על בחירת האמת החשובה, גם כאשר היא קשה לעיכול. זו לא שנה חדשה, אלא התחלה חדשה, בה נוכל לראות את המציאות כמנהיגים אחראיים.