האזהרה של בלפור לטראמפ: לקחים מהעבר על "סדר אזורי חדש"

הסימנים לשינוי במזרח התיכון

בעוד ישראל מתקרבת לסיום של מערכה ארוכה בתולדותיה – מלחמה שנמשכה כמעט שנתיים והפכה לעימות אזורי רחב – גוברת בוושינגטון התחושה כי הגיע הזמן לעצב מחדש את המזרח התיכון. בעקבות יוזמותיו האחרונות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באזור, הממשל האמריקני כבר מדבר בגלוי על "סדר אזורי חדש", עם מסדרונות סחר המחברים את הודו, סעודיה וישראל לאירופה, ועל בלימת ההשפעה הסינית במרחב.

הבקשות המפורטות של הממשל האמריקני

דחיפות זו משקפת התמודדויות פנימיות ובינלאומיות המפורטות בשיח הציבורי, בדומה למאמצים שנעשו לפני 107 שנים, כשבריטניה ניסתה לשוב ולעצב את גבולות האזור לאחר מלחמת העולם הראשונה. גם אז, המעצמות נדרשו לשרטט מפה גיאו־פוליטית חדשה כדי להבטיח יציבות וביטחון במסחר ממזרח למערב.

ההצהרת בלפור

הצהרת בלפור, שהניחה את יסודות התנועה הציונית, צמחה מתוך מטרה לשוב עם העם היהודי לארצו, אך הייתה גם חלק ממאמץ כולל לעצב מחדש את האזור. במהלך השנים, המסמך עורר פרשנויות שונות, מחזון רומנטי ועד מהלך אימפריאלי במטרה לשרת את מאזן הכוחות הגלובלי.

פרדוקס היציבות הימשך

במהלך השנים, ההצהרה צברה משמעות חדשה, בה עצמה שימשה כסמל לקולוניאליזם ציוני, ובתוך כך חטפה ביקורת במהלכים אנטי־ישראלים הקיימים היום. השיח הנוכחי משחזר את הפרדוקס המובנה: סדר שאמור להעניק יציבות עלול להוליד חוסר יציבות מתמשך.

לקחים מההיסטוריה

עם ירידת כוחה של בריטניה, ארצות הברית ירשה לא רק את כוחות השפעתה, אלא גם את המגמה לעצב את המזרח התיכון מבחוץ. המאמר מציע לקח חשוב: יציבות לא נובעת ממיפוי חיצוני, אלא מהבנה של זהות ולגיטימציה מקומית.

ההזדמנויות והסיכונים בישראל

היוזמות שמקדם הנשיא טראמפ טומנות בחובן הזדמנויות משמעותיות, אך גם סיכונים לחזרה על שגיאות העבר. עבור ישראל, השיעור מההיסטוריה שלנו הוא שמירה על צניעות זהירה, תוך הכרה בכך שאין בכוחנו לכפות מהלכים על מעצמות ובחינה מעמיקה של ההשפעה ההיסטורית הכוללת.

סיכום

האזהרה של בלפור, המבטאת את תהליכי השינוי במזרח התיכון, מאפשרת להבין את דינמיקות הכוח הנוכחיות. החזרה למודלים של תכנון מצריכה בחינה מעמקה של ההקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והפוליטיים שצמחה מהם הצהרת בלפור, ובעיקר מהם ניתן ללמוד לקראת העתיד