50 שנה לירי קטלני על אוטובוס: המאורע ששינה את לבנון

תיאור הכלים והאירועים

ב-13 באפריל 1975 התרחש ירי קטלני על אוטובוס שיצא ממחנה פלסטיני והגיע לשכונת עין-רומאנה בביירות. הירי, שגבה את חייהם של 22 בני אדם, סימן את תחילתה של מלחמת האזרחים בלבנון שנמשכה 15 שנים וגבתה כ-150 אלף הרוגים. למרות חלוף הזמן, העדויות אודות האירועים מצביעות על מציאות שלא השתנתה עוד.

הקשר ההיסטורי

באותו היום, קונפליקטים גדולים בין פלסטינים לתומכים נוצריים התקיימו בביירות. עם פתיחת הירי, נשמעו צעקות שברקע אלימות מתמדת של ירי והתקפות. בירי נהרגו פלסטינים והלוחמים נותרו חסרי אונים אל מול התקיפות. אחד הניצולים, מוחמד עותמאן, תיאר את המראות כ"טראומה בלתי נגמרת", ואמר כי "הירי נמשך 45 דקות עד שחשבו שכולם מתו".

ניתוח ותוצאת האירועים

אף על פי שנטען על ניסיון התנקשות בפייר ג'ומאייל, מנהיג מפלגת הפלאנגות, נתפס הירי כפעולה ספונטנית של צעירים חמומי מוח בעקבות חוסר שלטון מצד המדינה. המהומות גרמו לעלייה בשלטון הקבוצות החמושות, ובייחוד לאחר שהישגי אש"ף בירדן בשנת 1970 הובילו לאלימות גואה בקרב הפלסטינים בלבנון.

המשך המלחמה והשפעותיה

המלחמה נמשכה במשך 15 שנה עם תוצאות הרות אסון. ביירות נהפכה לסמל לאלימות בעידן המודרני, וחיזבאללה קם בחסות איראן כתגובה למצב. חבר הפרלמנט הלבנוני סלים סייג טוען כי המלחמה הייתה בלתי נמנעת, והגידולים באלימות יצרו מציאות רוויית פחד.

הציון ה-50 לאירוע

חמישה עשורים לאחר האירועים הקטלניים, הממשלה הלבנונית מתכננת לציין את יום השנה בדקת דומיה. האירוע נותר נוכח בזכרון הקולקטיבי, ומשמש כסמל למערכת בעיות שלא נפתרו.

האירועים ההיסטוריים הללו מביאים אותנו להרהורים על ההשפעות ההיסטוריות שעדיין מעצבות את לבנון ואת האזור כולו. האוטובוס שבו אירע הירי נשמר כמוצג במוזיאון, וסמל לכך שההיסטוריה שללבנון היא תהליך ארוך ומכאיב