זה הזמן לפרק את הכתות בישראל

הבעייתיות של הבדלנות הפוליטית בישראל

בשנה שבה ישראל חוגגת 77 שנים להקמתה, עולה לסדר היום הקריאה לפירוק ההבדלנות הפוליטית המזיקה. תהליך זה מעורר זיכרונות מהעשורים הראשונים של המדינה ולאור ההיסטוריה, אנו מוצאים צורך דחוף להתייצב מול הכתות הפוליטיות הנוכחיות: 'רק-ביבי' ו'רק-לא-ביבי'.

לקח ממורשת בן-גוריון

כפי שדוד בן-גוריון עשה במהלך מלחמת הקוממיות, עלינו להתמודד עם מסדרים דתיים-כמו המפרידים את החברה הישראלית. בני-גוריון פעל לשלב את 'האצ"ל', 'הלח"י' וה'פלמ"ח' בתוך צה"ל, והבין שההצלחה בשדות הקרב תלויה באחדות הלאומית. כיום, הבדלנות הזו אינה נוגעת רק למורשת צבאית, אלא מתפרסת על פני כל תחומי החיים במדינה.

האיום של הפולחן הפוליטי

הפולחן סביב דמותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמו גם השנאה כלפיו, הפכו למוקד השיח הציבורי. לדברי מספר פרשנים, השיח הזה השפיע על בריאות החברה הישראלית, והקשה על קיום דיונים מעמיקים בנושאים כואבים ובעל משמעות כמו חינוך, בריאות ורווחה.

מטמטמים את הציבור

"שישים אחוז מהציבור אינו מודע למתרחש בממלכה", נכתב לפני שש שנים. מעמדם של הימין וה左מאול כאילו התהפך, אך בפועל שניהם הפכו לכתות המקדשות את הסגידה, במקום לדאוג למען הציבור. האובססיה הזו הביאה למצב שבו כל דיון מתנהל על בסיס אישי, והוא נגוע ברגש וביצרים.

מה הביא את ישראל עד הלום?

האסון המתרקם בעוטף עזה והניצחון המזהיר של מדינת ישראל על גירוש מעצמה זרה באמת מעוררות שאלות קשות על תכניותיה העתידיות. הגיע הזמן להפסיק עם ההפניות לנתניהו ולצאת מהלופ המוגבל בו כולנו נשאבים.

להתמקד ברעיונות ולא באנשים

כדי לברוח מהרדיפה אחרי דמויות פוליטיות, עלינו לתאר את המדינה בדרך חדשה שתסולל על בסיס אידיאולוגי, והתייחסות מעמיקה ליתרונות ולחסרונות של כל מנהיג. ההבנה שכתות פוליטיות שואבות אותנו לא במכוון אל התהום, מחייבת אותנו לקחת אחריות ולפרק את הקיצוניות הזו לטובת אחדות לאומית.

הפנייה לציבור הרחב

לאור כל מה שנעזרים בו מצד ההנהגה, לא נותר אלא לקוות שהדיון הציבורי יתמקד בשיקולים רלוונטיים באמת, ולא בפרטים אישיים. הזמן הגיע שנצליח לשוב ולהתאחד – ישראל שפויה היא הכוונה המנחה לפתרון הבעיות העמוקות ביותר במדינתו.

מפולחן האישי שבו אנו שקועים, וההלקאות בינינו, פרק את כבלי השנאה ונחזור לנרטיב אופטימי ומרפא.