2025-02-22 14:55:00
אברה והישאם חוזרים כפי שנעלמו: דחויים, מושתקים, בשוליים
השיבה מהשבי והפער החברתי
בעוד ששת חטופים אחרים שמוחזקים על ידי חמאס זוכים לתמיכת הציבור ולהכרה לאומית, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שניהם מתמודדי נפש, חוזרים לאחר עשור בשבי בלי מילים ובשולי התודעה הציבורית. ההבדל בגישה החברתית כלפי חטופים אלו מחזיר אותנו לשאלות כואבות על הסטיגמה בה נתקלות אוכלוסיות אלה.
יחס החברה למתמודדי נפש
אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שהיו כלואים במשך שנים רבות, סובלים מדחייה והשתקה. לעומת המשפחות אחרות שזכו להכרה, הם חווים התעלמות מתמשכת למרות עשרות שנים של בידוד וסבל. עם חזרתם, הם לא נופפו בידיים לקהל ולא שידרו שמחה, מה שמוביל לזעזוע ולמחשבות קשות על עמדת החברה כלפי מתמודדי נפש.
אתגרים שהמדינה מתמודדת עמם
שאלות נשאלות בנוגע מה היה קורה אם היו חטופים "רגילים" ולא מתמודדי נפש ממוצא אתיופי ובדואי. האם המאבק לשחרורם שלהם היה אחרת? האם השיבה שלהם הייתה זוכה לתגובה שונה? השיבה השקטה הזו מדגימה את הבעיה החברתית הרחבה במאבק נגד בריאות הנפש ומדגישה את הצורך להילחם בסטיגמה ובדעות קדומות.
קריאה לשינוי תודעתי
על רקע השיבה של אברה והישאם, הגיע הזמן לראות את מתמודדי הנפש ולתמוך בהם. בריאות הנפש אינה בעיה של "הם" אלא של "אנחנו". זהו זמן קריטי להבנת הסבל שהם חווים וליצירת שינוי תודעתי המאפשר להם להרגיש נראים ומוכרים.
סיכום
לא ניתן להתעלם מהמובנים המורכבים של התמודדות עם בעיות נפשיות. המקרה של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד הוא דוגמה מובהקת לכך שכל אדם, לא משנה מה מצבו הנפשי, זכאי להכרה ולכבוד. עלינו כחברה לפעול להשגת שינוי ולהבטיח שכולם יהיו חלק מהשיח הציבורי.
תגיות: אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד, מתמודדי נפש, חטופים, בריאות הנפש, סטיגמה