2025-03-03 19:12:00

המקום הזה הפך לגראונד זירו של האבל הישראלי

הלוויה הלאומית של איציק אלגרט

מאות אנשים התאספו ביום שישי האחרון במפגש הרחובות שבמרכז ראשון לציון, ליד חברה קדישא ובית הכנסת הגדול, כדי לחלוק כבוד אחרון לאיציק אלגרט ז"ל, שנחטף מביתו בניר עוז ב-7/10 וגופתו הוחזרה לאחר למעלה מ-500 יום בשבי חמאס. מסע הלוויה הפך לסמל של אבל ישראלי קולקטיבי, כשדני אלגרט, אחיו של איציק, פתח את הטקס במילים: "איציק חוזר הביתה".

אבל ציבורי ושקט

דני אלגרט, תושב ראשון לציון ומורה לאזרחות בתיכון מקומי, התייחס למסע המרגש ואמר, "אנחנו לוקחים את איציק מפה ישירות לבית שלו". הרגשת הכאב וההזדהות הייתה ניכרת בין המגיעים, כשהם הרכינו ראשם בשתיקה. כל פרט מהטקס, כולל העמדת פודיום עם לוגו החברה קדישא, סימל את הטרגדיה שלא פסחה על אף אחד.

שלטים וסימני הזדהות

במקום נותרו שלטים המביעים הזדהות עם משפחות נוספות שחרבות בעולם. שלט כתום זעק לעזרה למשפחת ביבס, שתשפוט את הירצחם של שירי, אריאל וכפיר, ושלטים מהעדה הדרוזית על פרשת חטיפת איציק. זאת, בהן רעננה את הזיכרון לטראומות שפקדו את החברה הישראלית.

כאב אישי, כאב ציבורי

דני אלגרט, שהיה בין הקולות הבולטים במאבק משפחות החטופים, הביע את חוסר הנחמה שחש במצבו. בעיריית ראשון לציון, ראש העיר רז קינסטליך, התנצל בפניו, ואמר, "לרבים זה נדמה אולי מוגזם, אך מתברר שלא טעית". המסר שהועבר היה אחד: הכאב הוא לא רק אישי, אלא חלק מתהליך קולקטיבי רחב.

רגעי הזדהות ושירה

בעת סיום הנאומים, יצא מסע הלוויה לקול שירה שקטה של ההמנון מפי מאות הנוכחים, כשהמילים שעטפו את הכיכר מלוות בחרדת קודש ובעצב. למרות הנסיבות, הרוגע והכבוד שהוקדשו לאיציק והאחרים הן אלו שהיו העיקר.

בזמן שצומת רחובות זה נשאר גראונד זירו לאבל הישראלי, חיים ומוות מתערבבים, והזיכרון מתקיים עבור אלו שידם לא השיגה את החיים שירצו.

תגיות

#אבל #ישראל #איציקאלגרט #מאבקמשפחותחטופים #זיכרון #רגעיםקולקטיביים