הטריק של המדינה: כך נפקיע ונתחמק מתשלום פיצויים

תשתיות לאומיות בתוכניות בנייה

מוסדות התכנון במדינת ישראל נוטים לשלב תוכניות בנייה עם תשתיות לאומיות כמו מטרו ופארקים. באופן זה, בעלי הקרקע שאדמתם נתפסת לצורך הקמת התשתיות נפגעים, ולא מקבלים פיצויים. הוועדה המחוזית בתל אביב קבעה כי קו המטרו בחולון מהווה תשתית לאומית, אך הוא גם משפר את התנועה השכונתית, ולכן ניתן לכלול את התחנה בתוכנית איחוד וחלוקה.

השפעות משפטיות והחלטות בעייתיות

מדיניות זו גורמת להעברת נטל ההפקעה לבעלי הקרקעות במקום לקבוע פיצוי קנייני. פרשנות זו מתבססת על חוות דעת של עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועמ"ש לשעבר, אשר ציין כי לא ניתן להטיל את הכובד על בעלי הקרקע במקרה של תשתיות המשרתות אוכלוסייה רחבה. למרות זאת, מוסדות התכנון החלו לפרש את הדברים כך שהתשתיות ישמשו בעיקר את תושבי השכונה והכנסות בעלויות ההפקעה התחלקו בין יותר בעלי קרקע.

דוגמאות נוספות לתוכניות

תוכניות כמו חוף התכלת בהרצליה ותוכנית הפרפרים בחדרה מראות גם הן על אותו דפוס. בחוף התכלת, גודלה של התוכנית כולל שטחים ציבוריים המיועדים לתשתיות, ואילו בתוכנית הפרפרים, ששטחיה הכילו בית גידול לסוגי פרפרים בסיכון, נדחתה את מרבית ההתנגדויות שאותן העלו ארגוני הסביבה.

פניית עורכי דין ומומחים

מומחים בתחום טוענים כי יש צורך להסדיר חקיקתית את ההיבטים הללו, על מנת להבטיח כי ההכרעה מה נכלל באיחוד וחלוקה תתבסס על שיקולים מסוימים ולא רק על אלו הנטועים בתכנון. עו"ד קמיניץ מציין כי יש לקבוע כללים ברורים יותר במערכת התכנון.

סיכום

ככל שהמדינה ממשיכה לפתח תשתיות לאומיות, מצב זה מעלה שאלות חשובות אודות זכויותיהם של בעלי הקרקע. על המוסדות להפעיל מדיניות שקולה יותר שתשמור על האיזון בין צרכי הציבור לבין זכויות הקניין של הפרטים.

Photo Credit: איגל צילומי אוויר