רפורמה, קריסה או הסלמה אזורית? איך טהרן משחקת על זמן

מבוא

המשטר האיראני פועל בפרספקטיבה ארוכת טווח, שבה הישרדותו נמדדת ביכולתו לדחות את נקודת השבירה, ולא בפתרון משברים. זמן מהווה רכיב מרכזי בשלטון, שכן כל הארכה של שליטה תורמת לתשישות חברתית וכלכלית.

ניהול אי ודאות

ההחלטות שמתקבלות אינן מכוונות לרפורמות עמוקות אלא לניהול מתמשך של אי ודאות. המחאות הנוכחיות נחשבות לאתגר פונקציונלי מצטבר המונע מלחצים כלכליים ופוליטיים. כל עוד המחאות הן מקוטעות וחסרות מנהיגות מאוחדת, הן נתפסות כניתנות להכלה.

תגובות המשטר

יש לצפות שהמשטר ינקט באמצעים מעכבים, כמו דיכוי סלקטיבי ועיכובים חוקיים, ולא ינקוט בפעולות הדרגתיות כמו שיבוש פונקציונלי:

• לחץ ברמה נמוכה: אם המחאות יישארו מקומיות וניתנות לניהול, המשטר ילך לאכיפה סלקטיבית ולוויתורים סמליים.

• שיבוש פונקציונלי: העלאת פיקוח על פעילות כלכלית או מרכזים עירוניים עשויה לדרוש צעדים מוגבלים כמו הקפאת מחירים או פיטורי פקידים זוטרים.

• לחץ מערכתי: אם אי השקט יפגע ביכולת שלטון, ההנהגה עשויה לשקול שינויים דרמטיים יותר, שיכולים לכלול הקרבת דמויות בכירות.

התערבות חיצונית

גורם מהותי המסוגל לזרז את התהליך הוא התערבות חיצונית, בעיקר מצד ארצות הברית או ישראל. התערבות כזו יכולה לחזק את נרטיב "הקונספירציה הזרה", להגביר את הלגיטימציה לדיכוי ולהצדיק הסלמה אזורית.

סיכום

למרות שהמצב מתדרדר, הסלמה בקנה מידה גדול אינה סבירה בשלב זה, שכן היא נושאת סיכונים גבוהים ולכן יכולה לסתור את אסטרטגיית הניהול ארוכת הטווח של המשטר האיראני.

תגים

#איראן #מחאות #שלטון #רפורמות #דיכוי #דינמיקה מערכתית #אסטרטגיה #לחץ חברתי #קונספירציה