הסגר ההומניטרי נכשל. לרעבים אין כוח למרוד בחמאס

המצב ההומניטרי בעזה

לאחר כמעט שלושה חודשים של סגר הומניטרי על רצועת עזה, ברור כי המצב הכלכלי, האנושי והבריאותי שם רק החמיר. מחאות מקומיות שאירעו בתחילת הסגר כמעט נעלמו, ולא זעזעו את עמדות חמאס בנושא החטופים, כדבריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ישראל טוענת כי הסגר היה לא יעיל, לא מוסרי, ולמעשה רק חיזק את חמאס.

האם כלכלה יכולה לשנות את התנהגות חמאס?

התפיסות שנשמעו בעבר ממקבלי החלטות בישראל היו שהשיפור הכלכלי בעזה יוכל להשפיע על התנהגות חמאס. למעשה, זרימה כלכלית מקטאר, שהעבירה לכאן כ-500 מיליון דולר בשנה, הייתה אמורה לשפר את המצב, אך התוצאות הפוכות. חמאס לא מעוניין בשיפור, אלא במצב של עוני ודלות, מה שמקשה על האוכלוסייה לשלוט ולמחות.

בשולי הניתוח האסטרטגי

בתוך המערכת הפוליטית בישראל הוצג הסגר כפתרון צודק, אך יחידות בצה"ל הבינו כי הגישה של ענישה קולקטיבית לא הובילה לתוצאה הרצויה. הקואליציה הנוכחית, המורכבת משרים בעלי גישות קיצוניות, השפיעה על הצורה שבה התקבלה המדיניות, אשר לא הביאה לשיפור מצב האוכלוסייה בעזה, אלא רק להגברת הסבל.

האם יש פתרון אמיתי?

על מנת להסיר את חמאס מהשלטון בעזה, זקוקה ישראל ליוזמה מדינית רחבה. אף על פי שההצהרות על חזרת הרשות הפלסטינית לשליטה נשמעו בעבר, מציאות זו נראית כיום לא ריאלית. ראש הממשלה נתניהו טוען שאין הבדל בין חמאס לרשות הפלסטינית, ומפקפק בנכונות שיתוף הפעולה שלהם.

סיכום המצב

המצב בעזה מראה שמדיניות הסנקציות והסיוע המופחת לא הובילו לתוצאות הרצויות, אלא להחמרת המצב ההומניטרי. עם אובדן האפשרות לחולל שינוי כלכלי של ממש, נדרשת חשיבה מחודשת ונכונה יותר, על מנת לפרוץ את המעגל הקשוח שבו מצורפת האוכלוסייה בעזה.