דילוג לתוכן

העתיד מעורפל: סגירת רחוב אלנבי בתל אביב מאיימת על חיי העסקים והתרבות בעיר

"החנויות כולן ריקות": הרחוב החם של תל אביב שהפך לציר נצרים של גוש דן

אלנבי בתל אביב: עבר מפואר ודאגה לעתיד

רחוב אלנבי בתל אביב, שהיה ידוע ברחובות העיר כציר חי, מלא בלקוחות, דוכני אוכל ובילויים, עבר שינוי דרסטי בשנה האחרונה. העבודות על הרכבת הקלה, שהבטיחו לשדרג את התחבורה בעיר, הביאו לשיתוקו של הרחוב, והשפעות רבות ניכרות על בעלי העסקים והקהילה המקומית.

שקט מבעית

פ once, רחוב אלנבי היה מקום שאנשים זיהו מיד: רחוב עממי תוסס, עם קונים, אוטובוסים ודוכנים קמפיינים. נכון להיום, יש הרגשה של שקט בלתי רגיל, כאילו העיר עצרה מלכת. תמר, תושבת תל אביב בת 72, משתפת את תחושותיה: “ממש עצוב לי. כשהייתי צעירה זה היה מקום מלא חיים. היום אין איך להגיע, אין איפה לחנות, ואת מי מעניין אם נשארו פה חנויות בגדים בעשרים שקל? כולן ריקות”.

עבודות הרכבת הקלה: חסם תנועה וחיים

קול המהומה והחיות הפך לזכרון רחוק בעקבות העבודה על הקו הסגול של הרכבת הקלה, שעצרה את תנועת הרחוב למשך למעלה משנה. התחזיות מדברות על סיום העבודות בשנת 2028, אך תושבי האזור מפקפקים בנוגע לעמידת המועדים.

יוסף, בעל חנות ותיק במרכז הרחוב, מדווח: “בקושי יש עבודה. פעם היו נכנסים לי עשרות אנשים ביום. היום אני יושב כאן שעות, אולי מישהו אחד נכנס. מי שיכול היה כבר עזב. אני נשארתי כי אין לי לאן ללכת. אבל ככה עוד שלוש שנים? אני לא יודע אם אשרוד”.

סגירת חנויות והבריחה מהאזור

המציאות ברחוב אלנבי נותרה קשה. מבדיקות שנעשו בשטח, ניתן לראות כי נסגרו יותר מ-30 חנויות בין רחוב מאזֶה לשינקין. חלונות ראווה מכוסים, שלטי "להשכרה" ותריסים מוגפים מעידים על השבר הגדול.

אתי, בעלת חנות הלבשה שפועלת באזור מזה ארבעה עשורים, מקווה על עתיד טוב יותר: “בעלי נפטר לפני עשור, והיו לו זכרונות מהרחוב הזה כשהיה חי. אני מרגישה שאני קוברת את העסק שלי איתו. המכירות? בקושי עוברות את שכר הדירה”.

אופטימיות וגחלת התקווה

עם זאת, ישנם גם בעלי עסקים שמנסים לשמור על אופטימיות. ירון, בעל חנות במרכז הרחוב, שטוען כי יש לו תקווה לעתיד טוב יותר כשיסתיימו העבודות. “רכבת זה טוב, אבל עד אז? רק החזקים ישרדו”.

בין עבר לפנים

רחוב אלנבי כיום הוא סמל לימים קשים של סגר וניכור. עד שהרכבת הקלה תגיע — אם בכלל תגיע בזמן — תושבים ועסקים נאבקים על הישרדותם. במקום שבו פעם התערבבו הריחות של אוכל ומוזיקה, נותר השקט, האבק ורסיסי זיכרון

Scroll to Top