הפיהוק הגדול: הכירו את משחק ה-NBA הגרוע בהיסטוריה
סקירה כללית
ב-22 בנובמבר 1950, נערך משחק בליגה הלאומית לכדורסל (NBA) בין מיניאפוליס לייקרס לפורט וויין פיסטונס, שהתברר כהיסטורי לא בגלל ההתרגשות או התצוגה הספורטיבית, אלא בעקבות התוצאה הנמוכה באופן קיצוני של 37 נקודות בלבד שהושגו בשילוב של שתי הקבוצות. המשחק, שמוכר בכינוי "הפיהוק הגדול", שינה באופן מהותי את פני הליגה והוביל לשינויים חשובים בהתקנות.
רקע היסטורי
הקבוצות והמטרה
בתחילת עונת 1950/51, מיניאפוליס לייקרס היו האלופים המכהנים של ה-NBA, בעוד שפורט וויין פיסטונס סבלו ממאזן שלילי באותה עונה. המאמן של הפיסטונס, מארי מנדנהול, נקט בטקטיקה יוצאת דופן שבמרכזה עמד בזבוז זמן ממושך במטרה להנחיל ניצחון על יריבה חזקה בהרבה.
טקטיקת המשחק
מנדנהול תכנן לנהל משחק איטי ושמרני, שמטרתו הייתה למנוע מהלייקרס לצבור יתרון משמעותי. היעדר שעון התקפה באותו הזמן איפשר לו לפתח שיטה שבה שחקני הפיסטונס העבירו את הכדור ביניהם מבלי לזרוק אותם לסלים, לקול חוסר שביעות רצון מהקהל שהגיע לצפות במשחק.
מהלך המשחק
המשחק החל בעצבנות רבה, כאשר השחקנים בפיסטונס פשוט עמדו ולא זזו, מה שהוביל לתוצאה ההולכת ומצטמצמת של רבע אחרי רבע. לאחר ארבעה רבעים קודרים, הושגה תוצאה סופית של 18:19 לפיסטונס, עם סקורים חלשים במיוחד: ברבע הראשון הסקור היה 7:8 בלבד, ואי לכך המשחק הפך לבדיחה.
תגובות לאחר המשחק
ולאחר המשחק, נגע הביקורת החריפה במאמן וגם בשחקנים על הדרך שהייתה בזבוז זמן קלאסי במידה רבה. רשויות הליגה ניסו לבעור את שיטת המשחק של מנדנהול והעבירו שיחות דחופות עם השופטים והמאמנים כדי למנוע תיקוני חוקה דומים בעתיד.
השפעה ארוכת טווח
לאחר המשחק ההיסטורי, בוצעו שינויים בתקנון ה-NBA, וב-1954 הושק לראשונה שעון התקפה, מה ששינה את המשחק וכיום הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהכדורסל המודרני. המשחק הזה שינה את תהליך המשחק ואילץ את הליגה לחשוב על דרכים להחיות את המשחק ולהגביר את הניקוד.
סיכום
המשחק "הפיהוק הגדול" לא רק שסוגר עמוד חשוב בהיסטוריה של ה-NBA, אלא גם הביא את הליגה לשיפור משמעותי בשיטות המשחק והטקטיקות בשנים שלאחר מכן. המשחק שמומש לצורך הניצחון קיבל תוצאה בלתי מחמיאה והפך לאגדה בעייתית שהוזכרה עד ימינו אנו