חידוש ההבטחה: הציונות הדתית והיהודים מאתיופיה

מבוא

יו"ר המאבק להצלת היהודים האתיופיים, יוסף פייט, קיים פעילות בתחום זה מזה שלושים שנה. הוא החל את פעולתו לבקשת הרב הראשי המנוח, מרדכי אליהו. לאחרונה, הוסבה המשרד לעלייה ולקליטה בממשלת ישראל למנוע צמיחה כלכלית. המנכ"ל הסביר כי העלייה עוסקת במילוי הצרכים של ישראל בהנדסה ורפואה. דבריו של השר אופיר סופר משקפים מגמה דומה, אך הנושא מטיל אור על משהו עמוק יותר: נשמת הציונות.

עלייה: ברית ולא מסחר

מאז ומעולם, העלייה לא הייתה עסקת שוק. היא מימוש חיים של קיבוץ גלויות ומצווה השורשה באמונה שכל יהודי, ללא קשר לעושרו או מקצועו, נברא בצלם אלוהים. המנהיגים הגדולים שלנו חינכו שהמטרה של ישראל אינה רק לבנות מדינה מצליחה, אלא גם לגאול עם מפוזר. הכוח הכלכלי חשוב, אך הכוח המוסרי הוא קיומי. כאשר העלייה נמדדת בעיקר בשקלים או תארים, אנו מסכנים את קדושת המעשה.

מורשת ההנהגה הציונית דתית

מעט מאוד תנועות הצליחו לתרגם קדושה זו לפעולה כמו הציונות הדתית. ענקי התנועה, כמו הרב חנן פורת וזבולון אורלב, פעלו רבות כדי להביא את יהודי אתיופיה הביתה. הם ביקרו בגונדר, נאבקו על תקציבים וקיבלו את ילדי אתיופיה לבתי הספר הדתיים. הם האמינו, בצורה פשוטה ומשמעותית, כי כל ישראל ערבים זה בזה. ההיסטוריה הזו עדיין חיה בלבבות אלפי משפחות באתיופיה.

כיום, כ-7,000 מהם, צאצאי משפחות ביתא ישראל, נמצאים בגונדר ובאדיס אבבה, מחכים לבדיקה ואישור לעלייה. רבים מהם כבר בעלי הורים, ילדים ואחים בישראל, כולל חיילים המשרתים בצה"ל.

המנדט ההלכתי והמוסרי

איש אינו שואל אם יש לאמת את השושלת בעדינות. אך ההלכה דורשת בדיקה ולא avoidance. חכמים לימדו כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" – השופט חייב להחליט על פי מה שעיניו רואות. להימנע מבחינה משמעו לסגור את העיניים. הרב מרדכי אליהו זצ"ל קבע כי יש להביא את יהודי אתיופיה הביתה; עמדתו אושרה על ידי הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב שלמה עמר.

נתיב מעשי קדימה

המסגרות החוקיות והבירוקרטיות כבר קיימות. החלטות ממשלה 716 (2015) ו-429 (2018) מאפשרות את העלייה של מי שעומד בתקן ההלכתי. יותר מ-1,200 איש כבר אושרו. מה שנותר הוא להשלים את המשימה:

• לשלוח בודקים לבחון את הבקשות של 7,000 המשפחות שנמצאות בתור.
• ליישם את ההחלטות הקיימות ולהתחיל להביא הביתה את המיועדים.
• להקצות תקציב צנוע, נתח מהשקעות ישראל בתכניות קליטה אחרות.
• לקבוע לוח זמנים ברור, כך שהמשפחות לא יישארו באי ודאות נמשכת.

צעדים אלו אינם מעשים פוליטיים, אלא אמונים – נאמנות לתורה, להלכה ולבטחת המוסרית של הציונות.

אמונה, לא תסכול

הגברים והנשים שמנחים את הציונות הדתית כיום נושאים בעול כבד: מלחמה, מתח כלכלי ודורשים מתמידים של הנהגה. הקריאה הזו אינה נועדה לביקורת, אלא באהבה ובאחווה. התנועה שבעבר הובילה יכולה להוביל שוב. בכך היא תזכיר לאומה כי ההתקדמות החומרית והמשימה הרוחנית אינן מתמודדות אלא שותפות.

חשיבות המהלך בהווה

מאז 7 באוקטובר, ישראל ניצבת מול חקירה בלתי פוסקת. עם זאת, אנו יודעים שהעבירה המוסרית של ישראל אינה תלויה בביקורת. היא תלויה במצפון שלנו. השלמת העלייה של יהודי אתיופיה תכריז לעולם – ולנו עצמנו – כי גם במלחמה, הלב היהודי זוכר את הקריאה שלו: לאסוף את פזורי העם, להחזיק בכבוד ולפעול compassion.

קריאה אחווה

התורה מצווה: "לא תעמוד על דם רעך" – אין לעמוד בחיבוק ידיים ליד דם רעהך. רבותינו הבינו את המצווה הזו לא כסלוגן אלא כחובת ברית. אם ישראל שואפת להתחדש, let it begin with the ingathering of exiles. пусть следящие рейсы вылетают не только из городов богатства, но из Гондара и Аддис-Абебы. הבאת המשפחות הללו הביתה לא תחליש את הכלכלה שלנו; היא תחזק את זהותנו. הציונות הדתית נוצרה כדי לשמש גשר בין אמונה לאומית. להושיט יד שוב ליהודי אתיופיה היא לא רק להציל אחרים – היא גם לגאול חלק מעצמנו.