הרצוג לא יכול להציל את נתניהו: האם ייתן חנינה או יעמוד על עקרונותיו?

נשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג, מצא את עצמו בעין סערה בשאלה האם יש מקום לחנן את ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בעקבות החלטותיו המשפטיות האחרונות והעניינים הפוליטיים המורכבים שהוא עובר. דיון זה מתנהל כעת ברקע שינויים משמעותיים בפוליטיקה הישראלית, וביקורת רבה מופנת כלפי הרצוג על האפשרות שיחליט לחון את נתניהו.

חנינה ללא הודאה באשמה

כפי שצוין, הרצוג לא יכול ולא רשאי להעניק חנינה לנתניהו ללא הודאה באשמה, לקיחת אחריות ובקשת חמלה. עליהן להיות מלוות בפרישה ממסלול ציבורי של שבע שנים, שמשמעה תהיה כי נתניהו לא יחזור לעשייה ציבורית עד 2033. בצדדים אלו, יש למפקפק מדוע הרצוג, כרשות של המדינה, יסכים לקחת על עצמו קלון מתוך נדיבות לב לראש ממשלה לשעבר.

ההיסטוריה של חנינות בישראל

במהלך השבוע, הדיונים כללו אזכורים לפרשות שב"כ שונות, במיוחד פרשת קו 300, בה העניק אביו המנוח, חיים הרצוג, חנינה לבכירי השב"כ. במדינה, חנינה נחשבת לאמצעי עזר להקל על לחצים, אך היא גם מצביעה על הודאה בעבירה – מה שעומד בסתירה לדרישה של ציבור רבים לכך שהאחראים על מעשים שלטוניים ישאו בעונשם.

המערכת המשפטית גינתה מיידית את ניסי החנינה מבלי שיתקבלו הודאות. לפי חוק, חנינה מתקבלת רגילה רק בעבור מקרים שבהם המתחנן הפר את החוק, ולכן מדובר בעסקה שאינה "מכילה" את כל רוח הדברים.

שינוי הדעות לאחר ה-7 באוקטובר

מאמר זה מציין כי בעקבות האירועים אשר התרחשו ב-7 באוקטובר, ישנם קולות אשר טוענים כי יש לנקוט בגישה מחמירה יותר כלפי נתניהו. נראה כי רבים סבורים כי הפגיעות במדינה, ובעיקר הכישלונות המנהליים והביטחוניים, מחייבים חקירה פלילית ולא רק חנינה.

שיקולים אחרונים

הרצוג מתמודד עם השפעות מרובות בדבר החנינה. בעלי העקרונות מאמינים כי יש לו מנדט ציבורי להחליט בהתאם לרוח ההיסטוריה ולערכים עליהם הוא חתום. לאור התחזקות הקולות המתנגדים גם לאפשרות לפעול מיד כדי לסייע לנתניהו, השאלה על סדרי עדיפויות בקבלת החנינה, אם בכלל, מתעצמת.

כפי שציין הכותב, החנינות לא ימחלו את הקלון על העבר, ולכן עולה השאלה: האם הרצוג יבחר לעמוד על עקרונותיו או לאשר מתן חנינות לשלטון מקולקל? השאלות הללו יימשכו ויש להן השפעה ישירה על תהליך הדמוקרטיה בישראל.