לראות שאין נפגעים – נותן כוח להמשיך: היחידה שלא נחה ומגיעה לכל זירת הרס
חבלנים במרחב נגב: עבודה מאומצת בזמנים קשים
"אני חבלן במרחב נגב 30 שנה, והשבועיים האחרונים היו מאוד ארוכים וסיזיפיים," כך מספר רנ"ג שרון בן עזרא, אחד מכ-16 חבלנים ביחידת החבלה במרחב נגב. "אנחנו רגילים לכמויות גדולות יותר של רקטות וטילים, אבל העוצמות הן אחרות. הטילים האיראניים הרסו רחובות שלמים".
פגיעות ישירות במתקנים אזרחיים
בן עזרא מתגורר לא רחוק מבית החולים סורוקה בבאר שבע, שספג פגיעה ישירה מטיל. "אנחנו יוצאים לזירות והמשפחות בעורף, כמו כל מדינת ישראל", הוא מסביר. "השיחות עם הילדים זה 'אבא, אני בממ"ד' או 'אבא, אתה בסדר?' הדאגה היא לשני הכיוונים".
למידת האיום
החבלנים לא הפתיעו את הטילים האיראניים. "אנחנו תמיד מכירים את החומר", מדגיש בן עזרא. "אנחנו מערך שלומד. 30 שנה אני רק לומד. אנחנו לומדים את האיום במדינה ומחוץ מדינה ומתכוננים. וכשזה מגיע, גם אם זה חדש, אנחנו לומדים תוך כדי".
המצב לאחר 7 באוקטובר
מאז ה-7 באוקטובר, שבו איבדו את חברם יגאל אילוז ז"ל, החבלנים עובדים מסביב לשעון. רפ"ק רז מנור, מפקד יחידת חבלה במרחב נגב, מסביר כי הם עסוקים במבצעי תגובה ובנטרול מטענים ואמל"ח של מחבלים. "כיום אנו עוסקים בנטרול וסילוק כל האמל"ח מאיראן ומתימן – טילים בליסטיים, טילים עם תתי חימוש, כטב"מים ועוד".
האתגרים החדשים
"הטילים האיראניים הם טילים בליסטיים עם מאות קילוגרמים חומר נפץ", מספר מנור. "באחד המטחים האחרונים היו מעל 70 זירות עם טיל שהכיל תתי חימוש שהתפזרו בכל רחבי באר-שבע והנגב. חלק מהעבודה כולל חקר של הפרטים שנפלו אצלנו כדי לדעת להתמודד עם האיום בעתיד".
חוסן אזרחי כמקור הכוח
רס"ב מיכאל ברמן, חבלן נוסף ביחידה, שמר על הבית עם פרוץ המלחמה. "המשפחה פונתה לאילת ואני עבדתי", הוא מספר. "כתושב העוטף אני מכיר את כל האנשים מקרוב, ופתאום כל כך הרבה נהרגו ונפצעו. החזקנו מעמד כי חייבים. זה הצלת חיים".
רפ"ק מנור מוסיף כי "החוסן שלנו מגיע מהאזרחים ששומרים על התגוננות אזרחית. כשמגיעים לזירות הרס ורואים שאין כמעט נפגעים או הרוגים, זה נותן את הכוח לעבוד בזירה בצורה בטוחה".
מסקנות והתרשמות אישית
בן עזרא מדגיש את החשיבות שבסיוע מחבלנים מכל הארץ. "אנחנו מרחב גדול", הוא אומר, "וגם בפזורה מתקשרים 100 ואנחנו מגיעים ונותנים מענה". לדבריו, העידוד מהמשפחה והחוסן מהאזרחים מסייעים להמשיך במשימה הלא פשוטה.
"יש לי חייל בגבעתי שנלחם בעזה," הוא מוסיף, "הוא תמיד יהיה הילד הקטן שלי. אבל מה שהוא אומר לי עוזר לי: 'אתה נלחמת ועדיין נלחם, ועכשיו תורי'".