המחלקה שנמחקה בתקרית הקטלנית ביותר במלחמה – והשורדים

רגע האסון

בשעה 16:05, התרחש רגע האסון במלחמה, כאשר מחבל ירה מאר-פי-ג'י על אחד משני הבתים במהלך פעילות צבאית בשכונת אל-מר'אזי, שהיו מיועדים לפיצוץ. האירוע, שגרם להפעלת מוקשים שהוצמדו למבנים, הוביל לטרגדיה קשה בה נהרגו 21 חיילים, מתוכם 14 מחלקה 1 של גדוד 8208. כמו שסיפר רביד גולדנברג, סמל המחלקה: "כשאנחנו מצליחים לקום, אתה לא שומע שום דבר, כמעט לא רואה כלום כי הכול עשן עד השמיים".

המשימה המורכבת

החריגות למבצע החלו כשמחלקה 1 נשלחה למשימת מיקוש במהלך הלילה. "כל השכונה הייתה אמורה לעלות באוויר בבת אחת בסוף הפעולה", הסביר רביד. במהלך המיקוש, הלוחמים שהו במבנים ונענו לשאלות אם זה לא מסוכן, אך הוסבר להם שזה "אחד למיליון".

קריסת המבנים

הרגע המכונן התרחש כאשר המחבל, שיצא מפיר סמוך, פעל והגיב בירי על אחד מהבתים. גולדנברג ושאר הלוחמים חוו חווית טראומה וחושך מלווה בעשן. "אני חובש, אני מחכה לפקודות ומגלה שאין לי ממי לקבל", תיאר עמיחי, שהוא אחד מהניצולים, את המצב הקשה.

חילוץ הנופלים

כוחות נוספים שהגיעו למקום לא הבינו את חומרת המצב, ורביד נאלץ להסביר להם את המצב הצריך. "אין חיילים. זה רק אני ועמיחי", הדגיש. בהמשך, תהליך פינוי הגופות מההריסות נמשך שעות רבות, והחללים הוצאו מפאתי המבנים בזה אחר זה. מבצע החילוץ היה מאבק עז עם התרחשויות רגשיות קשות.

משפחות החדשות שהוקמו

לאחר האסון, משפחות החיילים הנקראים יצרו קשרים משפחתיים חדשים. אביעד, שניצל כי חברתו בחרה לשלוח אותו הביתה כמה ימים לפני האסון, השתלב בחיי אלמנתו של מארק. ההשפעות החברתיות והפסיכולוגיות של האירועים ייצרו תחושת קהילה חדשה בקרב הניצולים.

המשך הדרך

עם כל הקושי הקיים בעקבות הטראומה, הניצולים החליטו להמשיך לשרת במילואים. "זה חלק מלהמשיך את המחלקה", אמר אחד מהם. החובש עמיחי משתף בתהליך ההתמודדות עם חוויות קשות: "אנחנו מתפקדים, הולכים לעבודה, אני יכול לחייך לך ולהגיד 'שלום' בבוקר, אבל אף אחד לא יזהה את מה שעובר בי".

האירוע הפך לתזכורת קשה למורכבות החיים בשדה הקרב ולתכנון המדוקדק שנדרש על מנת להגן על החיילים בשירותם