ההורים לא מחסנים – המדינה, וכולנו משגרים את המחיר

החיסונים כעניין ציבורי

בחירה רפואית נראית לרבים כעניין אישי – "הגוף שלי, ההחלטה שלי". אך כאשר מדובר בחיסוני ילדים וברפואה מונעת, הנושא הוא הרבה יותר מורכב. הבחירה לא לחסן ילד אחד עלולה להוביל להתפשטות מחלות הנוגעות לעשרות ואף מאות אנשים. החצבת חוזרת, ולאחרונה אושפזו חמישה ילדים לא מחוסנים בטיפול נמרץ. בחודש אחד בלבד דווחו על 48 מקרים חדשים, ומשרד הבריאות מעריך כי המספר האמיתי גבוה הרבה יותר.

הסיכון בהתקהלויות ציבוריות

לאור ההתכנסות הצפויה בהילולה במירון, שמאגדת עשרות אלפי אנשים – מתוכם רבים שאינם מחוסנים – תחזיות מראות כי הסיכון להתפשטות מחלות יגבר. זו אינה תופעה חדשה, אלא תוצאה ישירה של קבלת החלטות רפואיות המבוססות על שמועות ותחושות, ולא על עובדות מדעיות.

דילמת ההתחסנות במגזר החרדי

במגזר החרדי, שיעורי ההתחסנות נמוכים במיוחד, ולעיתים היצמדות ללוח החיסונים המומלץ נדחקת לעיתים בצד לטובת עצות רוחניות. ישנה נטייה לדחות את טיפול במקרים שלא נראים דחופים, אך מדובר כאן על פעולה מניעתית, שדורשת אמון במדע ובמערכת הבריאות, גם כאשר לא קיימת תחושת סכנה.

הסיכונים של חיסון מול מחלות

כאשר ילד לא מחוסן חולה, הוא סובל, ולא רק הוא. תינוקות שעדיין לא קיבלו את החיסון הראשון, חולים כרוניים, קשישים ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת עלולים להידבק ולהיפגע, מבלי שהייתה להם שליטה על המצב. כל אלה מחייבים את המערכת הרפואית, החברתית והתקשורתית לגייס משאבים כדי לבלום התפרצות מחלות שמקובל היה למנוע.

האבסורד שבחמאסה

המשרד לא צריך "לפתור את הבעיה" רק כשילדים חולים. מדובר באבסורד מוסרי, רגשי וכלכלי. כחוקרת קבלת החלטות רפואיות, אני מבינה כי עם מידע כבד ולעיתים מבלבל, יש קושי לבחור נכון. ההצלחה במיגור מחלות כמו חצבת ופוליו לעיתים מביאה לחשיבה שהן אינן מסוכנות. אך יש לחזור לעובדות: החיסונים נבדקים ומוכחים כמצילים חיים.

פוטנציאל המחלה מול הסיכון שבחיסון

הסיכון שמקיף את תהליך החיסון זניח לעומת הסיכון שבמחלה, שעלול להיות קטלני. הפתרון חייב לכלול הסברה מותאמת תרבותית ומדיניות ברורה – מוסדות חינוך שידרשו חיסון כתנאי כניסה וגיבוי למערכת הבריאות שעומדת בינתיים לבד.

מסר של אחריות

חיסון הוא לא רק פעולה רפואית. זו הצהרת אחריות כלפי הילדים שלנו, כלפי מי שמסיבות רפואיות אינם יכולים להתחסן, וכלפי החברה כולה. הורה שבוחר לא לחסן, מסכן לא רק את הילד שלו, אלא גם את הילדים של אחרים. כולנו צריכים לשאול את עצמנו: באיזו חברה אנו רוצים לחיות – כזו שמגינה מראש, או כזו שמתעוררת כשהמחיר כבר גבוה מדי?

פרופ' טליה מירון-שץ

ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות, הקריה האקדמית אונו וחוקרת אורחת באוניברסיטת קיימברידג