החרמתה של נבחרת ירדן בכדורסל: שאלות על עתיד הנורמליזציה

רקע על המקרה

בתחילת השבוע, סירבה נבחרת ירדן הצעירה בכדורסל להתייצב למשחק מול נבחרת ישראל במסגרת אליפות העולם המתקיימת בשווייץ. החלטה זו לא הפתיעה במיוחד, אך היא מעלה שאלות משמעותיות לגבי עתיד השלום והנורמליזציה בין ישראל לערבים, במיוחד במבט על סעודיה, לבנון וסוריה.

ההיסטוריה של היחסים בין ישראל לירדן

ישראל חתמה על הסכם שלום עם ירדן בשנת 1994, לאחר הסכמי אוסלו. אז נראתה האופוריה מקיפה, עם הבטחות לחזון שונה באזור. עם זאת, החתימה על ההסכם הובילה למשבר במערכת היחסים עם המלך חוסיין, ובשנים שחלפו, ירדן הפכה למדינה עוינת.

במהלך השנים, ירדן השמיעה ביקורת כלפי ישראל, כאשר גורמים רשמיים במדינה מאשימים את ירושלים בפשעי מלחמה. לצד זאת, התעצמות האנטי-ישראליות המשיכה, ובשבוע שעבר אף נפתח סוכת אבלים לבכיר חמאס שנאלץ לצאת בעונה האחרונה על ידי ישראל בעזה.

מציאות עוינת מול רגשות חיוביים

למרות שטחים רבים, מים וגז טבעי שמספקת ישראל לירדן, היחסים בין המדינות משקפים אכזבה הולכת ומתרקמת. הציבור הירדני, ברובו ממוצא פלשתיני, ממשיך לשנוא את ישראל, והמלך עבדאללה מחזיק במדיניות חוץ שניתן להגדירה כעוינת כלפי ישראל.

במקביל, מדיניות הממשלה הירדנית משדרת מסר של אנטי-ישראליות, מבלי לבטל את התמיכה בזכויות הפלשתינים.

חזרה לתסמונת ההסכמים החוזרים

לאור המצב הנוכחי, קיימת תחושת חזרה למודלים ישנים של "שלום אכזב" דוגמת אלו שכבר דיברנו עליהם עם מצרים, שם משלמים מחיר כבד על הסכמים שברקע השנאה כלפי ישראל נשמרים.

שבוע זה צפוי להיות משמעותי עבור ראש הממשלה, כאשר הוא ייסע לוושינגטון לפתח חזונות חדשים עבור המזרח התיכון, כשעל הפרק נקודות מפתח להידוק שיתוף פעולה עם סעודיה, אך הצפייה למציאות חיובית נשארת רפויה.

פעולת בג"ץ

במהלך השבוע, התקיים דיון בבג"ץ בנושא מינויו של ראש השב"כ, דיון שמצביע על שינוי פוטנציאלי במערכת היחסים שבין הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה. השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ הביעו עמדות שמערערות את כללי המשחק של אהרן ברק, ומצביעות על צורך בשינוי.

לסיום, חובתנו להישאר חזקים בעמדותינו ולמקד בתובנות גלויות – שלום צריך להיות נמדד לפי עקרון של שלום בתמורה לשלום, ולא מעבר לכך