תהליך הטיהור של המצורע וסיפור עם ישראל
מבוא לתהליך הטיהור
לא תמיד קל להבין את הפרטים של תהליך הטיהור של המצורע – האדם הסובל מצרעת, המתואר בפרשת השבוע. תהליך זה כולל אגדת אזוב, שני ציפורים זהות, שחיטת אחת, שימוש במי חיים, טבילת הציפור החיה בדם, ריסוס התערובת על המצורע ושיחרור הציפור. כל אלו הם חוקים שנמצאים מעבר להבנתנו, אך נראה שיש כאן משהו עמוק יותר.
דיבור על המהות הסמלית של התהליך
ניתן להבין את התהליך המסתורי הזה כמסלול סימבולי, המקביל למסע הגדול של העם היהודי. טהרתו של המצורע עשויה לשמש כמשל לשני שלבים חשובים בסיפור הלאומי שלנו – הולדת עם ישראל ביציאת מצרים, והתחייה העתידית של עם ישראל בגאולה הסופית.
הולדת אומה – כמו טהרת המצורע
נתחיל מהעבר – מהרגע שבו נולד עם ישראל, במהלך יציאת מצרים. בפסח, אנו מוצאים פרטים המזכירים את תהליך טהרת המצורע: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף" (שמות י"ב, כ"ב). הרמב"ן מצביע על הקשר בין המצורע ליציאת מצרים, ומסביר שההוראות לגבי המצורע, בית נגוע וטומאת מת דומות לפסח מצרים.
באופן זה, תהליך טהרת המצורע אינו עוסק רק בריפוי, אלא בלידה מחדש. בשני הסיפורים יש מקבילות בולטות: המצורע מגלה את כל שערו, וכך גם עם ישראל מתואר כנכה רוחנית, "ערום ועיריה" כמו תינוק יוולד (יחזקאל ט"ז). השניים כוללים אזוב ודם; ולידה קיימת גם דם – "ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל ט"ז, ו'). מי חיים – מסמלים את ההתחלה החדשה וההשפעה האלוקית בעולם.
הגאולה הסופית – כמו טהרת המצורע
נעבור לעתיד – לגאולה, ההתחיה של עמנו. הנביא יחזקאל (פרק ל"ו) מתאר את החזרה מהגלות, את איסוף הגולים, ואת התחייה הרוחנית של עם ישראל. שם, אנו מוצאים דימויים דומים לתהליך הטהרה של המצורע: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל ל"ו, כ"ה).
הציפורים מסמלות את שני המשיחים – משיח בן יוסף, שמת, ומשיח בן דוד, שמשלים את הגאולה. אפשר להוסיף שבגלות, עם ישראל כן מצוי במצב של מצורע, הנחשב למת. ואילו בגאולה, אנו עוברים סוג של תחיית המתים, כפי שנראה בחזון העצמות היבשות של יחזקאל (פרק ל"ז).
סיכום
תהליך טהרת המצורע אינו עוד טקס מוזר. זהו תהליך עמוק המייצג את כל סיפור עם ישראל. מההתחלה – הולדתנו כעם במצרים, דרך הגלות הכואבת והנודדת, ועד לגאולה – התחיה הלאומית. כמו הקדוש ברוך הוא מבריא את המצורע, כן גם אנו נחזור לארצנו, מחודשים ברוחנו, ומלאי חיים פעם נוספת