טל שהם: הוחזקנו בתנאים שבעל חיים לא שורד, עינו אותנו יום-יום

עדותו של טל שהם בכנס האומות המאוחדות בווינה

טל שהם, שוחרר משבי חמאס לאחר 505 ימים, שוחח הבוקר (שישי) בכנס במוסדות האומות המאוחדות בווינה, ושיתף את חוויותיו הכואבות משבי בעזה, את החברים אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, שנותרו מאחור, ואת המאבק להישרדות בכלא.

תנאי החיים בשבי

לטענתו של שהם, התנאים היו בלתי אנושיים, "קיבלנו רק פיתה אחת ליום, והתחננו בפני השובים אפילו על מנת לקבל מעט אוכל. הזענו מחוסר חמצן, שום בעל חיים לא שרד במצב הזה. עינו אותנו באופן יומיומי, מנטלית ופיזית". הוא נזכר כי לעיתים היו בחושך ולא יכלו לראות את ידיהם.

המחבלים לעומת השבויים

לדבריו, המחבלים נהנו מחיים נוחים: "הם היו בחדר ממוזג עם אוכל בשפע, בזמן שאנחנו סבלנו על כל רגע". טל הדגיש שהשבויים נלחמים על חייהם במצב קשה שאין שנייה לו.

החוויה הקשה מהחטיפה

טל תיאר את הלילה שבו חטף אותו חמאס – 7 באוקטובר, וכינה אותו "השבת המקוללת". הוא נזכר כיצד נעל את עצמו עם אשתו, ילדיו ושניים נוספים בממ"ד. "בן שלי, בן שמונה, שאל אותי אם אנחנו הולכים למות. עניתי בכנות, 'אני לא יודע', והוא התחיל לבכות".

כאב ההיעדרות ובשורות טובות

הוא נשא את הכאב על חוסר הידיעה לגבי משפחתו במשך 50 ימים. "אני מנטלית קברתי את כל אחד מהם בנפרד. ואז ביום ה-50 הגיע הנס שלי – מחבל הביא לי מכתב מהאהובה שלי עדי, שאמרה שהיא נחטפה אבל עומדת להיות משוחררת. זו הייתה הפעם הראשונה שאפשרתי לעצמי לבכות".

שחרורו של טל שהם

טל שוחרר בסופו של דבר בעסקת החטופים הראשונה ומדווח שהוא נמצא כעת בחיק משפחתו, אותם ראה רק לאחר תקופה ארוכה של כאב ואי ודאות.

טל שהם מדגיש את הצורך להכיר במי שמחזיק את השבויים ולהילחם עבורם, במטרה למנוע סבל נוסף