2025-02-26 12:29:00

"מת בגיל 4": דובים וציור מהחבר הונחו על קברו של אריאל ביבס

תרומת אמנות ושכול

יואב הקטן, תושב קיבוץ ניר עוז, נפרד מחברו הטוב, אריאל ביבס בן ה-4, שנרצח בשבי חמאס. יואב, אשר מאז שנחטף אריאל כשהיה בן 3, לא הפסיק להאמין ולחכות לחזרתו של חברו. הבוקר, הונח על קברו של אריאל ציור תמים שביקש יואב שיכלול את הכיתוב: "מת בגיל 4" ו"אני עצוב", לצד בובות דובי ופרחים.

הלוויית המשפחה האבלה

אריאל נטמן לצד אימו שירי ואחיו התינוק כפיר, שנרצחו בשבי יחד עמו. הלווייתם שודרה באמצעות לשכת העיתונות הממשלתית, וצפו בה אלפי בני אדם בכיכר החטופים, בעוד מאות אלפים נוספים ברחבי הארץ.

שאלות תומות של ילדים

במהלך התקופה שקדמה להלווייה, יואב לא חדל לשאול את אימו מה קורה עם אריאל וכפיר, ושיתף את געגועיו אליהם. אחד מהרגעים המרגשים היה כאשר יואב ביקש לכתוב מכתב לאריאל, שבו הוא מתאר את כמויות הגעגועים שלו ואת תקוותו שחברו יחזור. הוא אף הציע לאריאל סיפור על גיבורי על, מכך שהתכוון לצייר את באטמן שיבוא להציל אותו.

תהליך הפרידה הקשה

כשיואב נודע לו שאריאל לא יחזור ולאור חדשות על עסקת חילופי שבויים שכוללת גם חטופים מתים, הוא התחיל לעבור תהליך פרידה קשה. כאשר אימו הסבירה לו את המצב, הוא פנה אליה בשאלות קשות כמו "אז אריאל מת?".

ההספד המרגש והגעגוע

אימו, ימית, סיפרה על הקושי להסביר לילד קטן שמי שמת לא יכול לחזור. היא ניחמה אותו באומרה כי יוכל לפגוש את אריאל שוב בחלומות. היא הדגישה שאותו געגוע ילווה אותם לאורך החיים, אולם יחד עם זאת, צריך ללמוד להמשיך ולהתמודד עם האובדן.

בצל כל הכאב והגעגוע, משפחת ביבס תישאר תמיד בליבם של אנשי קיבוץ ניר עוז, עם תקווה שתהיה להם מנוחת שלום על האדמה שבה חיו ואהבו.

סיכום

סיפור זה מדגיש את הכאב האישי, החברתי והלאומי מן האובדן של הילדים במחוזות מתקופת הלחימה, בשעה שהוא גם מספק תובנות על העולם המורכב שחווים ילדים בעבודת השכול.

תגים

שכול, ילדים, חטיפה, דיכאון, אובדן, קיבוץ, משבר