יחסי ישראל-טורקיה: שינויי המדיניות בעשור האחרון
מבוא לשינויי המדיניות
בעשור האחרון חלו תהליכים משמעותיים ביחסי ישראל-טורקיה, המדבר בכיוונים שונים. במהרה הפכו היחסים מארבעה מעגלים שונים של שיתוף פעולה לשני עקרונות מנוגדים שהובילו לשינויי מדיניות מהותיים. מחקר מדיני ומדעי חברתיים מצביע על כך שהסיבות המרכזיות לשינויים אלו הן שילוב של גורמים פנימיים ודינמיקה אזורית גלובלית.
הרקע ההיסטורי
על רקע השורשים ההיסטוריים של היחסים, הבינו מדינות ישראל וטורקיה כי יש להן אינטרסים משותפים, בעיקר בתחום הביטחוני והכלכלי. מ-1949, עם הקמת מדינת ישראל, טורקיה הייתה אחת מהמדינות הראשונות שהכירה בעצמאותה. עם הזמן, הקשרים הפכו לעוצמתיים יותר, במיוחד בעקבות שיתוף פעולה בתחום הצבאי, הסחר והטכנולוגיה.
תהליך הקירוב בשנים 2000-2010
עשור זה היה תקופה פורחת ביחסי ישראל-טורקיה. תקופה זו התאפיינה בשיתופי פעולה רחבים, עם דגש על פרויקטים טכנולוגיים, סחר ומסחר חופשי. אחד האירועים המובילים שתרמו לשיפור הקשרים היה ביקורו של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ב-2006, שניתב לידי ברית אסטרטגית בין המדינות.
לקראת אמצע העשור, ההתנגדות לתהליך השגשוג שמגיעה מהצד הטורקי, החלה לקחת יותר ויותר מקום. טורקיה החלה לזהות את ישראל כאשם מרכזי בסוגיות המזרח התיכון, במיוחד בנושא פלסטיני.
משבר המשט לעזה (2010)
נקודת המפנה המשמעותית ביותר הייתה משבר המשט לעזה, שבו התקיימה פעולה צבאית ישראלית נגד המשט הטורקי "מאווי מרמרה". האירוע הוביל לשינוי דרסטי ביחסים, עם משבר דיפלומטי חמור והגברת חוסר האמון בין המדינות. טורקיה ציפתה שהממשל הישראלי ינקוט צעדים לשיפור מצבו של העם הפלסטיני, אך כאשר ישראל לא ענתה על הציפיות, טורקיה הגישה תלונה דיפלומטית.
קו ממשלי בעשור השני (2010-2020)
במהלך העשור השני, בעקבות האירועים החריגים, טורקיה החלה לרטון מדיניות חוץ אגרסיבית יותר. הממשל הטורקי, בראשות נשיא ראיג’פ טאיפ ארדואן, בנה מדיניות חוץ הנבדלת מקודמתה. יש לציין כי הטורקים הפכו את הנושא הפלסטיני לליבת האידיאולוגיה שלהם, והביעו תמיכה רבה בעזה.
במקביל, ישראל נהנתה משיתוף פעולה עם מדינות ערביות מסוימות ופתחה דפים חדשים ביחסים עם מדינות נוספות. רגע כזה היה במתווה ההסכמים עם האמירויות ובחריין, דבר שהשפיע על הדינמיקה הטורקית באזור.
חידוש הקשרים (2020-2023)
ב-2022, הוצג שינוי במשטר המדיני בשתי המדינות. בישראל, ממשלות חדשות בראשות יאיר לפיד ונפתלי בנט פתחו מחדש את ערוצי השיח עם טורקיה. בצד הטורקי, ממשלת ארדואן הביעה נכונות לשקם את הקשרים עם ישראל, כצעד שמטרתו לבסס את מעמד טורקיה במשא ומתן מול מדינות ערביות אחרות.
ההתקדמות המהירה כלל גם פגישות רשמיות של בכירים משני הצדדים, הסכמות על פעולות לשיתוף פעולה בעקבות מדיניות שמטרתה להילחם בטרור ולתמוך בכלכלה האזורית.
ניתוח ההשפעות הכלכליות
לאורך כל התקופה, השפעת יחסי ישראל-טורקיה מכללה גם את ההיבטים הכלכליים. השוק הטורקי היה יעד חשוב ליצוא ישראלי, במגוון תחומים כמו טכנולוגיה, אנרגיה ואגריקולציה. עם חידוש הקשרים, חזרה התנועה המסחרית לפעול, דבר שהשפיע לטובה על שני הצדדים.
המאבק הצבאי
אחת מהשפעות המשבר על היחסים נבעה מהמאבק הצבאי בעזה. טורקיה תמיד זיהתה את עצמה כדוברת של העם הפלסטיני, דבר שבמהלך חידוש היחסים נותר בקדמת הבמה. ישראל מצידה טוענת כי מדיניות טורקיה עלולה לפגוע בהיבטים הביטחוניים.
איום האסלאם הפוליטי
במהלך העשור האחרון, עלתה טענה כי טורקיה מנסה להציב את עצמה כמובילת תנועות אסלאמיות באזור. זהו נושא משמעותי ביחס למערכת המבוססת על הרגש הדתי, דבר שיכול להוביל לסכנות ביטחוניות כלפי ישראל. באופן כזה, מתחייבת ישראל לפקוח עיניים ולהבין את הכיוונים אותם לוקחת טורקיה.
תרבות ויחסי ציבור
באופן מעניין, תקופת החמרת היחסים לא הביאה למוטיבציה נמוכה בהקשרים תרבותיים. המוזיקה והקולנוע הטורקי המשיכו להיות פופולריים בישראל בשנים האחרונות, דבר שמעיד על הקשרים החברתיים שעדיין קיימים בין השניים.
שחזור יחסים עם דגש על אסטרטגיות אזוריות
בעשור האחרון, ישראל וטורקיה מצאו את עצמם נאלצו להתאים את האסטרטגיות האזוריות שלהן באופן מתמיד ולמקד את המאמצים במציאת פתרונות קונקרטיים לדילמות גיאו-פוליטיות. ההתמודדות עם הנושאים הללו תמכה בהבנה של הצורך בשיתוף פעולה צמוד, גם כאשר קיימת עוד תסיסה בהקשרים של מדיניות חוץ ויחסי ציבור.
מסקנות
לאור התמורות הרבות בתחום המדיני, הכלכלי והצבאי, בולטת עמדת הגבול שבין ישראל לטורקיה בעשור האחרון. ההתפתחויות הביטחוניות הזניקו את מערכת היחסים בין שתי המדינות, כשהצורך בשיתוף פעולה עולה על המטריקות הקודמות. קמפיינים דיפלומטיים נמלכו שנית לדיונים עמוקים ולאורך זמן, כשהתמקדות במודלים רב-צדדיים לאחור של אמון, מהווים קשר לעניין משותף.
סיכום
היחסים בין ישראל לטורקיה הם מורכבים, כאשר כל שינוי במדיניות מחייב את שני הצדדים להיענות בנקודות מבט חדשות. לאורך העשור האחרון, נוכחנו לגלות כי למרות התנגשויות ואי הבנות, מעניין לראות עד כמה הדינמיקה יכולה להשתנות ברגעים בלתי צפויים.