ישראל ניצבת בפני דילמה אסטרטגית חדשה בעזה

ההקשר הנוכחי

שלושה וחצי חודשים מאז חודשה הלחימה ברצועת עזה, ישראל מתמודדת עם שני יעדים מרכזיים: השמדת יכולות השלטון והצבא של חמאס, ושחרור החטופים. לאחר פגיעות קשות שחש חמאס, כולל חיסול מנהיגים, צה"ל שולט ברוב השטח שנמצא בידי הארגון. עם זאת, חמאס נותר דומיננטי, מנהל לחימה ומבצע פיקוד אפקטיבי, לאור היעדר כאוס במצב הציבורי בעזה.

צמתים אסטרטגיים

ישראל מצויה שוב באותו צומת T אסטרטגי שלה נתקלה בעבר, כשהיא נדרשת לבחור בין שתי אופציות רעות. מצד אחד, כיבוש רצועת עזה במלואה ומצד שני, הסדרה הכרוכה בכאב בסיום הלחימה עם נסיגה.

מודלים עתידיים

המחלוקות קיימות בין דגם הבוץ הלבנוני עד שנת 2000 לבין מודל שדרש טיפול שוטף באיומים ללא כוונה להשמיד את חיזבאללה, מה שמקנה הבנה באופי הסבוך של האזור. ניסיונות להציע פתרונות אופטימיים כדוגמת יצירת חלופות לחמאס או העמסה על מדינות ערביות לא הצליחו לשכנע גורמים רלוונטיים ליטול אחריות ברצועה.

ההשלכות הכלכליות והאסטרטגיות

בעימות המתמשך, ישראל תידרש להקדיש תשומת לב לאיראן שצפויה לחדש את פרויקט הגרעין שלה. מלחמה ממושכת בעזה תסיט תשומת לב ממסרים אסטרטגיים חיוניים ותסכן את מערכת הביטחון.

הצורך בסיום הלחימה

סיום הלחימה בעזה הינו הכרחי כדי לממש את החלון האסטרטגי שנפתח במזרח התיכון, המוקדש ליצירת קשרים עם מדינות ערב, לרבות סעודיה ואולי סוריה ולבנון.

תמונת העתיד

הדרך להמשך פעולה מול חמאס תדרוש מיומנות וסיבולת ארוכה. על ישראל לנקוט עמדה שמותאמת למציאות ולשמר יכולת פעולה ברצועה, גם אם חמאס יישאר בתמונה, בכוח מבצעי חלש ומגוון.

עם נתונים אלה, ניתן לקבוע כי ישראל זקוקה לאסטרטגיה מפוכחת, קונצנזוס פנימי ותמיכה חיצונית כדי להביא לשינוי ממשי במציאות הקיימת ברצועת עזה.

הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.