למה ישראל באמת מגינה על הדרוזים?
תקיפות צבאיות ותגובה חריפה
התקיפות הצבאיות של ישראל נגד משטרו של אחמד א-שרע בסוריה נחשבות לתגובה הצבאית החריפה ביותר כלפי המשטר הסורי מזה עשרות שנים, כולל במהלך 50 שנות שלטון הדיקטטורה של משפחת אסד. התקיפות, אשר פגעו במטה משרד הביטחון ובמתחם סמוך לארמון הנשיאות בדמשק, לא היו חסרות הקשר.
אלימות עדתית ותחושת אחריות
הטבח בעיירה הדרוזית סווידא, במקביל להפסקת האש שהושגה בתיווך ארה"ב, העניק לישראל סיבה לחשיבה מעמיקה. אלימות זו, המכונה "אלימות עדתית" במערב, משקפת ג'יהאד מתמשך שמבצעיו פועלים מתוך אידיאולוגיית מרקסיזם באיצטלה של אסלאם. האלימות הזו קשורה יותר לרקע פוליטי ופחות לדוקטרינות האסלאמיות המסורתיות.
ישראל, כקהילת המיעוט החזקה ביותר במזרח התיכון, מרגישה מחויבות להגן על אזרחיה הדרוזים, כולל 170,000 הדרוזים החיים בישראל ובמיוחד בדרום סוריה. בימים האחרונים, מאות דרוזים סורים נטבחו, וישראל רואה את עצמה כשותפה למאבק שלהם.
חישובים ביטחוניים ואסטרטגיים
המתיחות ההיסטורית בין הדרוזים לרוב הערבי הסוני בסוריה הובילה להתקפות נקמה של קבוצות סוניות כמו HTS (חייאת תחריר א-שאם). תקיפות אלה גרמו לישראל להתערב כדי להגן על הדרוזים וליצור אזור חיץ.
במהלך תהליך המשא ומתן עם סוריה על סידורי ביטחון, ישראל מציבה את הפעולות הצבאיות שלה ככרח עקרוני, דבר שעשוי לסכן את יחסי אי-הלוחמנות עם ההנהגה הסורית החדשה.
מסר אזורי ותגובה דיפלומטית
התגובות החריפות של ישראל נובעות גם מהניסיון להגן על מיעוטים בתגובה להיסטוריה שלה. הנחישות של ישראל למנוע מעשי זוועה של מיעוטים נוספים באיראן יחד עם היסטוריה של פשעי מלחמה מחזקת את המוטיבציה שלה לפעול.
ישראל חשה צורך להבהיר את עמדתה, במיוחד לאחר הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר, ופועלת באופן אסטרטגי כדי לשדר מסרים ברורים לגורמים שונים באזור.
המורכבות של התגובתיות הישראלית
הערכה רבה יש לניהול המורכבות של איום החזרה על הכיבוש בלבנון. ישראל שואפת להימנע מכיבוש חוזר של אזורים בסוריה, וזאת לאור לקחים שנלמדו מהכיבוש הקודם.
נתניהו הדגיש את צורך ישראל לשמור על גבולות מגוננים בסוריה, מה שמוביל לנוכחות צבאית במטרה לאכוף פירוז. האתגרים שאותם חווים מפקדי צבא ישראל לקוחים מהשפעות נרחבות של איראן על המצב הביטחוני בסוריה.
תובנות על אזורים מקומיים ודילמות בינלאומיות
המצב בסווידא מהווה לא רק אתגר לישראל אלא גם עבור המערב כולו. הממשלות המערביות מתקשות לנקוט פעולה ברורה כנגד תנועות אסלאמיות בהקשרים גיאופוליטיים משתנים.
קובעי המדיניות במערב מתמודדים עם דילמות שמחייבות הכרה בנצחונות המדיניים של תנועות אידיאולוגיות חריגות שכוללות לעיתים קרובות רדיפת מיעוטים דתיים.
המסלול קדימה
המציאות מול הממשלה החדשה בסוריה היא בדיקה קריטית לגבי יכולתה להגן על מיעוטים שונים. ישראל מוצאת את עצמה עם אתגרים חדשים הדורשים תשובות על השאלות האם ניתן לבסס דיפלומטיה עם מנגנונים אסלאמיים רדיקליים.
לישראל יש צורך למצוא איזון חדש בין אכיפת מדיניות ביטחונית למחויבות למניעה עתידית ברורה, ונראה כי האתגרים שעומדים בפניה ידרשו יותר הסברה בדיפלומטיה האזורית