2025-02-25 22:05:00

הזדמנות נוספת להרכנת ראש קולקטיבית

כאב על אובדן וחיפוש אחר סמלים

היום, הכאב על רצח שני ילדים ואמא שנותרה לגונן לבדה מהדהד ברחובות. המקרה, שהפך את כפיר, אריאל ושירי ביבס לסמל לאנושות שבורה, משקף גם כאב של עם שלם. זהו רגע שבו יש לשאול שאלות קשות על סדרי העדיפויות שלנו ועל חובתנו להיאבק על ערכים בסיסיים כמו חיי ילדים.

חובת המחויבות לאזרחי ישראל

בזמן שהעם עומד בצידי הדרכים, ממתין ומבקש תשובות, יש תחושת אכזבה כלפי המנהיגות. הציבור מצפה שראש הממשלה יתנהג כיאה למעמדו וידאג לתעדוף השחרור של חטופים, במיוחד כאשר מדובר בילדים צעירים. הפוליטיקות והסיסמאות שמכסים את הדיון הציבורי כל כך רבות, נראות כיום כמשא ומתן לתשובות שברור שאין להן מקום על שולחן הממשלה.

תגובות קשות על התנהלות הממשלה

התגובות כלפי ראש הממשלה והנהגתו ממשיכות לגדול. יש המרגישים כי הוא ניתק את הקשר עם הציבור ועם הכאב של המשפחות. חוסר האכפתיות הפך לכאב מתמשך, כאשר אפילו ההזדהות עם כאב ההורים לא נראית בהתאם. הציבור חווה תחושת הגזמה כאשר רואה את המנהיג במעוזי פאר בזמן שהאומה זועקת לעזרה.

מסר של פגיעות

הקריאה המתמשכת להפסיק את המלחמה ולהתחיל במו"מ עם הארגונים החמושים עולה כפתרון אפשרי למשבר. הציבור מרגיש כי עליהם להתחבר לערכים של חמלה ולקיחת אחריות, תוך חיפוש אחרי דמויות מנהיגות שמבינות את הכאב שמפריע לחברתנו.

מה הלאה?

בימים שיבואו, ברור כי נדרשת הקשבה עמוקה יותר מהמנהיגים. "לעולם לא עוד" צריכה להיות התשובה הנכונה ולא דרך המובילה לקרבנות נוספים. הכאב של העבר חייב להנחות את הדרך קדימה, עם הבטחה שהאירועים הללו לא יחזרו שנית.

תיוגים רלוונטיים:

#כאב #לידות #מנהיגות #אובדן #חיים #ערכים #ישראל #אחריות