האם נוגדי דיכאון מרחיקים מאיתנו את היכולת להתאהב?
תרופות מסוג SSRI מיועדות לסייע לאנשים החווים דיכאון וחרדה לשוב לתפקוד רגשי וחברתי תקין. עם זאת, מחקרים חדשים מצביעים על כך שלתרופות אלו עשויות להיות השפעות לא רצויות הפוגעות במנגנונים הרגשיים והחברתיים, שהם הכרחיים לאושר האנושי.
התופעה של עלייה בשימוש בנוגדי דיכאון
בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר האנשים הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון, במיוחד אלו מקבוצת ה-SSRI, כמו ציפרלקס, פרוזאק וסרוקסט. טיפול תרופתי זה, אכן מסייע לאנשים רבים, אך ככל שמתבצעים יותר מחקרים בתחום הנוירו-ביולוגיה, מתברר כי ישנן תופעות לוואי משמעותיות.
ההשפעות של נוגדי דיכאון על רגשות
נוגדי דיכאון פועלים על ידי עיכוב ספיגת הסרוטונין, מה שמעלה את רמותיו בסינפסות שבמוח. כתגובה לכך, רמות הדופמין, ההורמון הקשור בתחושות הנאה ומוטיבציה, פוחתות. כתוצאה מכך, ייתכן שהנוטלים תרופות אלו יחוו ירידה בחשק המיני וביכולת להרגיש התאהבות.
מערכות רגשיות במוח
המוח האנושי פיתח שלוש מערכות נפרדות הנוגעות לחיזור, רבייה והורות, כולן תלויות בפעילות הורמוני האהבה כמו אוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין.
- משיכה מינית ודחף מיני: מערכת המעודדת חיפוש אחרי שותפים פוטנציאליים.
- התאהבות רומנטית: מערכת המכוונת את האנרגיה הרומנטית לאדם ספציפי.
- התקשרות זוגית: מערכת המבטיחה את קיום הקשר לאורך זמן כדי להבטיח את הישרדות הילדים.
השפעת הטיפול על חיי המין והרגשות
בין השפעות התרופות ניתן למצוא גם ירידה ברמות הטסטוסטרון והאסטרוגן, אשר משפיעות על החשק המיני. תופעה זו, המכונה "קהיית רגשות," מתבטאת בירידה בחשק המיני ובתחושת החיסרון ברגשות.
הקשר האנושי כמנגנון ריפוי
אירוניה גדולה היא שהטיפול התרופתי עשוי לפגוע במנגנון ההחלמה הטבעי של המוח, הנבנה על קשרים אנושיים קרובים, מגע פיזי וחיבור. מערכת יחסים איכותית משחררת אוקסיטוצין, המסייע בהפחתת חרדה ושיפור מצב רוח, מה שהופך את הקשרים החברתיים לאחד הגורמים המרכזיים לבריאות נפשית טובה.
המחקרים מדגישים את החשיבות של שיקול דעת בנוגע לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון והצורך לבדוק את השפעתן על קיומם של קשרים אמיתיים ואיכותיים