כשהכתובה הופכת לבומרנג: גרושה שתבעה את בעלה לשעבר תפצה אותו

פרשייה משפטית סוערת

אישה הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר על זכויותיה הכספיות מהכתובה לאחר נישואין שנמשכו כמעט 40 שנה. התביעה הובילה לגזר דין תקדימי שהשפיע על כללי המשחק בתחום סכסוכי הגירושין בישראל. השופטת רותם קודלר עיאש קבעה כי תביעת הכתובה של האישה נחשבת להפרת ההסכם המשלך על הגירושים, והאישה תשלם 125,000 שקלים לבעלה לשעבר.

תהליך הגישור וההסכם

לאחר כ-40 שנות נישואין ובעקבות בעיות במערכת היחסים, בני הזוג פנו להליך גישור שנמשך כשנה וחצי. בסיום התהליך, הגיעו הצדדים להסכם גירושין כולל, שבו האישה ויתרה על כתובתה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, סעיף 13 בהסכם, שנוגע לכתובה, לא אושר על ידי בית המשפט, מה שצפוי להתברר לאחר מכן כחלק מרכזי בפרשה.

הגשת התביעה לבית הדין הרבני

לאחר שנחתם ההסכם, פנו בני הזוג לבית הדין הרבני כדי להסדיר את תהליך הגירושין. במהלך הדיונים, האישה הגישה תביעה לבקשת כתובה ופיצויים. הצדדים הגיעו להסכמה נוספת שבה נקבע כי הבעל ישלם לאישה 100,000 שקלים מתוך סכום הכתובה המלא, שעומד על מיליון שקלים.

טענות ההפרה

לאחר מכן, הבעל הגיש תביעה לבית המשפט בטענה כי האישה הפרה את ההסכם, במיוחד את סעיף הוויתור על הכתובה. הוא טען כי האישה פעלה בחוסר תום לב והטעיה של בית הדין הרבני, בעוד האישה טענה שהיא לא הפרה את ההסכם, מכיוון שסעיף הכתובה לא אושר על ידי בית המשפט.

פסק הדין

השופטת קודלר עיאש קבעה כי ההסכם המלא שנחתם בין הצדדים הוא מערכת הסכמית אחת ולא ניתן להפריד בין חלקיה. היא פסקה כי האישה פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את תביעת הכתובה והתחייבה לשלם לבעלה לשעבר סכום כולל של 100,000 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט בסך 25,000 שקלים.

סיכום

פסק דין זה מהווה לקח חשוב בכל הנוגע להסכמות שנעשות במהלך הליך הגירושין, ומשנה את הגישה לתביעות כספיות מהכתובה בהקשר של הסכמים קודמים בין בני זוג