אני לא כועס על מה שקרה ב-7 באוקטובר

אבידע בכר, שורד הטבח בקיבוץ בארי, שוחח עם עורכת start, נעמה סיקולר, בוועידת הדרום לעסקים בנתיבות, על ההשלכות של האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר ועל המצב הביטחוני בישראל.

המראות מהיום הנורא

בכר פתח את דבריו באומרו, "את היום הזה אי אפשר באמת לחקור. צריך לקחת משאית שלמה של צלש"ים ולחלק לאנשים שם בכל הכוח", והוסיף כי התעלמות מהמציאות ויהירות יצרו את הכישלון הביטחוני באותו יום. לדבריו, כל המערכות-לא כיתות הכוננות, לא הצבא ולא חיל האוויר-לא עמדו בעומס המתקפה.

"באותו יום, ברקע מכת הטילים, חשבנו שהכל יגמר מהר. אבל זה לא קרה," סיפר בכר. את אשתו, דנה, ואת בנו כרמל בן ה-15 איבד ביום האימה, והוא עצמו נפצע קשה ואיבד את רגלו הימנית. בתו, הדר, נפצעה אף היא, ונזקקה לעזרה מתמשכת.

שינוי השקפת עולם

בכר שיתף את השינוי המוחלט שחל בהשקפתו על הציבור בעזה בעקבות המתקפה. "אם לפני האירועים חשבתי שצריך להציע להם כסף ועבודה, טעיתי. הבנתי שהם לא באמת רוצים לחיות," אמר בכר. לדבריו, המלחמה היא בלב המאבק על אדמה, והפתרון היחידי הוא לדחוק את היישוב היהודי מחוץ לאדמות שהם תופסים כשל עצמם.

התמודדות עם מציאות חדשה

בכר הדגיש גם את אי-הסבירות של פתרון שלום דרך חינוך, והציע כי הדרך היחידה היא שהפלסטינים לא יהיו כאן, והגבולות ישתנו. "הגבול הישראלי צריך לעבור לים התיכון ולמצרים, והגבול ביהודה ושומרון לעבור לירדן," הוסיף בכר.

משבר כלכלי וקהילתי

לצד מצב הביטחון, בכר התייחס גם למצב הכלכלי של הקיבוץ והקהילה בעוטף עזה. "אם רוצים לבנות קהילה חזקה, יש להכיר בעסקים שלנו ולא לעזור רק בטיפולים פסיכולוגיים," אמר בכר. "יש לנו חקלאות ובית דפוס, תעזרו לנו בהקמת עסקים חזקים כדי לנצח את הפחד."

אירועי ה-7 באוקטובר לא רק שינו את חייהם של בכר ובני משפחתו, אלא גם את הלך הרוח של רבים בישראל. במערכת השיח הציבורי, הוא משתף את חשבותיו על הדרך קדימה, ועל החשיבות של הכרה במציאות הקיימת.

בכר מסיים את שיחתו, וחוזר על התחייבותו לשוב לביתו ולקיבוצו המוכר בבארי, מתוך אמונה כי כלכלה חזקה תוכל להילחם בפחד