לא רק בגלל עייפות מהמלחמה: למה הישראלים לא מוחים על יוקר המחיה
עליית מחירים בשוק המזון
בשבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, חברות המזון הגדולות בישראל, כמו שטראוס, יוניליוור, טרה וקוקה קולה, חוו עלייה חדה במחירי המוצרים. לאחר תקופה ממושכת של התייקרויות מתונות אך עקביות, גם הממשלה עדכנה את מחירי מוצרי החלב המפוקחים. בעקבות זאת, ניכרה עלייה גם במחירים של מוצרים שאינם מפוקחים. תופעה זו, שבה עלייה במחירים המפוקחים גוררת עלויות רוחביות, החלה להתפשט לשוק המזון באופן כללי.
מחירי חלק מהמוצרים בפיקוח עלו בין 4% ל-5%, בעוד מוצרים אחרים, כמו נקניקים וקטשופ, עלו בסביבות 10%. מציאות זו העלתה שאלות לגבי התנהגות הציבור ואופן תגובתו לעליות המחירים.
היעדר תגובה ציבורית
בעבר, עליות מחירים חריגות היו מובילות לתגובה ציבורית נרחבת, כמו שיימינג ברשתות החברתיות, קריאות לחרם, או מחאות, כדוגמת מחאת הקוטג' שהוציאה את הציבור לרחובות. אולם כיום, הרשמים מהמצב במדינה, הכוללים חזרת המילואים ומצבים קשים במדינה, השפיעו על עוצמת תגובת הציבור. כלכלנים בכירים מצביעים על כך שהציבור מתמודד עם בעיות אחרות שמסיחות את דעתו מהמחירים.
פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ציין כי החברות כבר לא חוששות מתגובת הציבור. לדבריו, הציבור "מוצף במיליון ואחד דברים", מה שמקשה עליו לפנות נגד עליות המחירים ולקבל החלטות צרכניות חכמות.
התנהגות צרכנית והכלכלה ההתנהגותית
ניתוחים של המצב הנוכחי מדגישים כי השנים האחרונות, במיוחד לאחר משבר הקורונה, יצרו תחושת עייפות בקרב הציבור, מה שמוביל את הצרכנים להרגיש כי עליות מחירים הן חלק מהמציאות החדשה. גיא הוכמן, מומחה לכלכלה התנהגותית, מסביר כי העליות היו הדרגתיות וקשה למקד את הכעס בחברה מסוימת.
יתרה מכך, מירב התודעה הציבורית כיום מתמקדת בסוגיות ערכיות, כמו מגבלות הקורונה ומצב המלחמה, מה שמסייע לדחוק את נושא עליית המחירים למקום שני בחשיבות.
יוצאי דופן: שביתת המורים ואל על
ישנן דוגמאות שבהן הציבור כן מגיב בצורה בולטת על יוקר המחיה – כמו שביתת המורים הנוכחית וחברת אל על, שספגה גינויים על מחירים גבוהים. בשני המקרים הציבור מתאר את העלויות כלא הוגנות במציאות שבה גופים מסוימים נתפסים כמרוויחים מכך.
סיכום
על פי כל הנתונים וההסברים, ניתן לראות שהמציאות הכלכלית מורכבת ואין זו רק עלייה במחירים אלא גם תגובות הציבור ומשבר ערכים. כשלא מצליחים למקד את הכעס על גורם אחד, זה מקשה על המחאות משמעותיות מול תופעות כלכליות של יוקר מחיה