חיים בבחירה בצל המלחמה

ערב קונצרט של חנן בן ארי

בליל אמש, התארגנתי בקונצרט של חנן בן ארי. המוזיקה, הריקוד, והקולות של אלפי יהודים שרים יחדיו – זה היה אמור להיות ערב של שמחה טהורה. אך כמה אפשר לשמוח כאשר חיילינו נמצאים בתוך העיר עזה, מתקדמים בשלב הקשה ביותר של המלחמה? משפחות עדיין מחכות לשמוע על בניהם ובנותיהם המוחזקים בידי חמאס – חלקם חיים, חלקם נרצחים שלא הובאו הביתה. הכאב תמידי, והאי-וודאות בלתי נסבלת. ובכל זאת, שם היינו, חוגגים.

הקונפליקט האנושי

תחילה, המנוגד הזה היה כמעט בלתי ניתן להסברה. איך אפשר לשיר כאשר אחים ואחיות בסכנה? איך אפשר לרקוד כאשר האומה שלי מדממת? אך בזמן שחלף עלי, נחתה עלי התובנה: זהו יהדות. זו הסיפור היהודי. ככל שהערב התקדם, הבנתי שכל השירים קיבלו משקל ומשמעות שונים. חנן עצמו המשיך להקדיש שירים – אחד למוחזקים, אחד לחיילים, אחד ליחידות בחזית. הוא הכיר במשפחות, בהקרבה ובמאבקים שמגדירים את הרגע הזה. כל מילה הפכה לתפילה. כל פזמון הפך לקריאה לאחדות.

בחירת החיים

הבחירה בחיים "ובחרת בחיים" אינה משמעותה להתעלם מהסבל או להעמיד פנים שהחושך אינו קיים. זה אומר להתעקש על אור בתוך החשכה. זה אומר לקדש את החיים גם כאשר המוות מקיף אותנו. זה אומר לקיים חתונה לאחר הלויה, להביא ילדים לעולם גם לאחר הגלות, וכן – לרקוד בקונצרט כאשר טילים נופלים וחיילים נלחמים. הבחירה בחיים אינה תמימה. זו התקוממות. זו הדחייה האולטימטיבית של אלה המבקשים להשמיד אותנו.

העבר והשואה

חמאס עוסקת במוות; העם היהודי מקדש את החיים. הנאצים ניסו לשלול מאיתנו את האנושיות שלנו; אנחנו הקמנו משפחות, בתי ספר, קהילות. כל דור התמודד עם מי שניסה למחות אותנו, וכל דור ענה עם אותה הצהרה עיקשת: עם ישראל חי.

ההמשך

עומד שם, הבנתי ששרנו לא כי יש מלחמה, אלא דווקא בגלל המלחמה. זו הייתה דרכנו לומר לחמאס, לאירן, ולכל אויב אחר לפנינו ואחריהם: אתם יכולים לרצוח, לחטוף ולפחיד – אבל אתם לא יכולים להרוג את הרוח היהודית. נחזיר את המוחזקים שלנו הביתה. נבכה את המתים שלנו. נכבד את החיילים שלנו. ונמשיך לשיר, לבנות ולחגוג.

במסגרת המאבק הזה קיים מתח מתמיד בין אבל לשמחה, גלות לגאולה, מוות לחיים – ותמיד, לבחור בחיים