מאבק הזהות היהודית בעידן המידע: האם התקשורת הישראלית משקפת את הקול הנכון?

מי קובע מהו כלי תקשורת לגיטימי במרחב הציבורי?

מגמות בשיח התקשורתי בישראל

בשנים האחרונות, התודעה הציבורית בישראל מתמודדת עם שאלה מרכזית: מי רשאי להשמיע את קולו במרחב הציבורי, ומהי הלגיטימיות של כלים תקשורתיים מסוימים. ישנם גופי תקשורת המוצגים כקול השפוי היחיד, המייצגים את הנורמה הנכונה, אך כאשר נבחן את השיח ואת אופן הסיקור, ניתן להבחין כי חלקם מתרחקים מהיסודות ההיסטוריים והרוחניים של העם היהודי.

הזקפה לתרבות מערבית

תחושה ציבורית רחבה מצביעה על מגמה ברורה בתקשורת הישראלית, שבה קיימת נטייה לאמץ נורמות תרבותיות מערביות כאילו הן הסטנדרט הלגיטימי היחיד. לרבים מהציבור יש תחושה כי כלי תקשורת המזוהים עם השמאל יוצרים אווירה מוסדית המגבירה את תחושת העליונות. מי שמדבר בקול יהודי ונאמן לערכי המסורת מוצג לעיתים כלא לגיטימי, בעוד שקולות שמיוצרים על ידי אג'נדה מערבית מסוימת נחשבים "תקניים".

רעיון הלייבל של מקרון

תופעה זו אינה נחלת ישראל בלבד. גם בצרפת עלה רעיון הנשיא עמנואל מקרון, אשר הציע ליצור תו איכות למדיה כדי להבחין בין כלי תקשורת אמינים ולא אמינים. המעבר הזה נועד להילחם במידע מטעה ולכוון את הציבור לצרוך מדיה העומדת בסטנדרטים אתיים מסוימים. עם זאת, המהלך עורר ביקורת קשה במדינה, שכן הציבור לא מוכן לקבל תארים של אמת המוכתבים על ידי מוסדות או שלטון.

הציבור ותודעת הזהות

בישראל, ציבור רחב דורש תקשורת שמכבדת את התורה, את המסורת ואת הקשר לארץ, ולא מנסה לטשטש את זהותו בשם נורמות תרבותיות שיכולות לאיים על מהות העם. הציבור מבקש ריבוי קולות המבטאים נאמנות לערכי התורה והמסורת, ולא כאלה שמתנצלים על זהותם היהודית.

המאבק על ערכים ויושרה

הוויכוח הציבורי אינו רק פוליטי; מדובר במאבק על יושרה, על אמת, ועל שורשים שהחזיקו את העם בישראל לדורות. הציבור מבין כי ישראל אינה קיימת בחלל ריק, אלא בזכות התורה, המסורת והנאמנות לערכיה. יש להדגיש כי ציבור זה אינו תלמיד שקט, אלא מבקש למנוע מאחרים לקבוע מי ראוי ומי אינו ראוי בעיניהם של העיתונאים.

האמון הוא המכריע, ולא הכותרת או התואר של העיתונאי. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה לקולות מגוונים שאינם נופלים תחת אג'נדות שנבחרות על ידי מוסדות שלטוניים או אידיאולוגיים.

מסקנה

ישראל חווה זמן של תהיות בנוגע לרב-תרבותיות ולזהות היהודית בעידן המודרני. המסר כאן ברור: הציבור דורש תקשורת המייצגת ומכבדת את ערכיו, ולא שואפת לנטרל את המורשת העשירה של העם היהודי.

Scroll to Top