2025-03-03 22:03:00

אסור להסתמך על הרתעה

הרעיון המרכזי של ההרתעה

בבסיס תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל עומדת ההשקפה כי הרתעה יכולה למנוע מתקפות עוינות, מתוך הנחה כי האויב יחשוש מהתגובה הקשה שינטע. עם זאת, ישנה בעיה מהותית בהשקפה זו – ההיסטוריה מוכיחה שמקרים רבים שבהם ההרתעה לא החזיקה, משקפים כי הערכת השפעתה על האויב היא לעיתים ניחוש מלומד בלבד.

ההיסטוריה כעדות לכישלון

כישלונה של ההרתעה הוא תופעה עתיקת יומין. דוגמאות מהעבר, כמו פרשת עץ הדעת בגן העדן, מצביעות על כך שהאדם יכול לבחור לפעול בניגוד לאיומים. ההרתעה נשענת על פרשנות המאוים ועל נחישות המאיים לפעול, דבר המוביל לכך שהשפעתה לעיתים קרובות עשויה להיות שונה ממה שהתכוונו אליו.

בעיית ההערכה

בכדי להעריך את השפעת ההרתעה, יש להבין כיצד רואה האויב את המחיר שייגבה ממנו בהשוואה לתועלת שבפעולה. ההנחה הרציונלית, שלפיה המחיר יהיה גבוה מהתועלת, אינה מבטיחה את תוצאותיה בפועל. האויבים עשויים לפעול ממניעים אידיאולוגיים או דתיים, שאינם תמיד ניתנים לחישוב רציונלי.

מקרים היסטוריים של אתגר ההרתעה

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שבהן אויבים ניסו לסכל הרתעה על ידי פעולות התקפה מפתיעות. מקרים כמו פרל הארבור ומלחמת יום הכיפורים מראים כיצד יוזמות התקפיות יכולות לשנות את מאזן הכוחות ולהתמודד עם ההרתעה המוצגת.

ההרתעה במבחן הזמן

ההרתעה אינה מצב קבוע, אלא חמקמק ושברירי. שינויים גיאופוליטיים או צבאיים עשויים לשנות את מאזן האינטרסים של האויב ולהוביל אותו להערכה מחודשת של הסיכון. בפרט, אירועי 2023 מראים כיצד חיזבאללה בדק את גבולות ההרתעה.

מסקנה

בעקבות הקשיים והבעיות שמלווים את המושג של הרתעה, יש המצביעים על הצורך במעבר לעקרון המניעה, אשר יעסוק במניעת יכולות האויב ליצור איום מלכתחילה. שלמה ינאי, תעשיין ישראלי, מדגיש את הצורך לראות את ההרתעה כתוצר לוואי של עוצמה צבאית ולא כעיקרון יסוד בבניית המדיניות והאסטרטגיה הביטחונית של ישראל.

תגים

הרתעה, ביטחון לאומי, אסטרטגיה צבאית, מזרח התיכון, יחסים בינלאומיים