זכרונות מקיבוץ כפר סאלד: מפאת המלחמה ועד השיקום
רקע אישי ומשפחתי
אורי טירולר, תושב קיבוץ שניר ובן הגליל העליון, הוא אב לארבעה וסב לחמישה. בעקבות גידולו בקיבוץ כפר סאלד בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים, הוא מעיד על השפעת המלחמה על עיצוב זהותו האישית.
חוויות מתקופת המלחמה
בשנות השישים, כאשר הסורים ישבו על הר בגובה 200 מטר מעל הקיבוץ, פחד מיוחד ריחף על התושבים. טירולר מתאר את התחושה השוררת בקרב אנשי הקיבוץ: "הפחד שהם יירדו מההר ויכבשו את הקיבוץ היה נוכח תמיד". היריות התכופות לעבר הקיבוץ חידדו את הצורך להגן על הבית ועל המשפחה.
השפעה על הקיבוץ לאחר המלחמה
לאחר מלחמת ששת הימים, טוען טירולר כי הקיבוץ חווה שינוי דרמטי. "כשיצאנו מהמקלטים, לא היה אפשר להכיר את הקיבוץ", הוא מצטט את השיר המוכר: "ילדה בגדות יצאה ממקלט, ואין עוד בתים במשק".
תרבות וחדשות עכשוויות
במציאות של היום, טירולר מציין את המצב הביטחוני המתמשך ואת הקשיים ההולכים ומתרקמים בעקבותיהם. שמות ההרוגים והחטופים מעצבים את סדר היום הציבורי, והשיחות על חמאס וניתוחי פוליטיקה בממשלת ישראל לא מפסיקים להתנהל. "השיקום של נעמה לא אפשרי עד שכולם בבית", הוא מוסיף בהקשר לאתגרים אשר רודפים את החברה הישראלית.
סיכום
אורי טירולר מציע מבט מהדהד על ההיסטוריה האישית שלו בהקשר ההיסטורי הרחב. הוא משקף את המורכבות של החיים בקיבוץ בקרב גלי אלימות ופוליטיקה, המשלבים יחד את העבר עם מציאות חייהם של אנשי הקיבוץ כיום
מוזר שהקשר בין הזיכרונות למאבק המודרני בצל החטיפות יכול להיות כל כך חזק.
ההמשך הוא חשוב יותר מאי פעם בעידן הזה.
מרתק לקרוא על הקשר בין הזיכרונות למאבק המודרני בצל החטיפות.
איך כל זכרון משפיע על הדור הבא בצל החוויות הקודמות.
אחות גדולה, אבא, אני וחברים נצליח כולנו שוב אם נתאחד.
אילנה רבינוביץ: תן קרדיט מי. הרי זה שלי.
מרים לוי: נסי האם.
הדסה טל: חייבים לשמור על חיבוק זה.